מקשיבה לדממה שלוחשת את הקולות שרצים לי בראש
נעלמת לתוך החלל, תשומת לב יותר לא אדרוש
ולכל כומר מגיע היום בו הוא מבין שאת התפילה
אותה הוא אומר בלב כל ערב אף אחד כבר לא ישמע
ריקנות מקיפה את השטח, העולם הוא אולי אינסופי
אבל פה בתוך החדר, זה רק אני עם עצמי
איך אפשר לברוח החוצה, מתוך השממה שבתוכי
איך אפשר לברוח, לברוח מעצמי?
הקהל שלי, המראה הסדוקה, מדקלמת מילים חסרות משמעות
מה הטעם לכתוב, מה הטעם לזעוק, מסביב רק הבדידות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.