החופש הגדול התחיל כמו כל חופש. הבגרות האחרונה החום אשר גורם
לגופנו לזלוג והרגשה של חלום מצד אחד ותהייה איך נעביר חודשיים
מבלי לאבד את השפיות. גם אני חשבתי שזהו עוד חופש טיפוסי עד
שפגשתי אותו, האביר על הסוס השחור. הוא היה פרי יצרם של כל
חלומותיי וכשידיו נגעו בי הרגשתי בכל גופי רעד מרוגש ויצרים
מיניים וחייתים שרק רוצים לטרוף אותו בתאווה. שתיקה מביכה לא
הייתה חלק מהפגישה נפגשנו כשתי נפשות תוהות שהתאחדו מחדש והכל
היה כמו סרט מושלם וגם אם היה חלום לא הסכמתי להתעורר לעולם.
השעות עברו כמו שניות בהילוך מהיר וההתאהבות הייתה הדבר הכי
טבעי. בהתחלה התגלו מעט שקרים שהיו אמורים את לבי לרמוס אך לא
יכולתי לא היה בי הכוח לעזוב הלב שלי כבל אותי באזיקיי נצחיות
אליו ורק יכולתי לסלוח ולחבק. אחר-כך הגיעו סיפורים משונים על
רוחות רפאים ושדים והמשיח והכוכבים וכל אדם אשר היה שומע לחדר
מרופד מיד היה שולח אך לא יכולתי גם אז רק דמעות חנקו את גרוני
ושיקרתי שאני מבינה ונתתי לו לדבר שעות רק כדי לראות את החיוך
המתוק הזה על פניו. נהגתי אליו כאמא לביאה אשר מצאה גור נטוש
שמחפש אהבה,איך לא הבנתי שאדם אשר לא אוהב את עצמו לא יאהב
אותי לעולם? אך גם אז שתקתי וליטפתי וטפחתי והפכתי את עולמו
השחור והקודר חסר הרגש לעולם לבן וטהור עם יצרים אין סופיים אך
הוא רק דיבר על החוצנים והשדים אשר היה בטוח שהיו מסביבו ולמה
נשארתי לשמוע סיפורי רוחות מוזרים חודשים שלמים ולא דרשתי אהבה
ולא דרשתי הערכה אפילו מילת תודה לא הייתה חובה רק רציתי חיבוק
רציתי את פניו לידי בבוקר, והסקס שהיה מעשה אהבה דגול של כל
הזמנים ולא מטיבו אלא מהתשוקה הרבה שהייתה בו. דיברנו על חתונה
כבר תכננו הכל ראינו את הבית עם הגדר הלבנה מחכה רק לנו אך
החתולה השחורה ביננו עברה ואת כל מה שבנינו עם ציפורניה
השטניות הרסה. היה לה מבט קפוא בעיניים מבט שהכריז מלחמת כיבוש
על לבו ונלחמתי ואבדתי כמעט את כולי אך לא ויתרתי. ולמרות זאת
הוא החליט לחזור להיות גור נטוש במקום לביא גאה שיש לו כל מה
שרק אפשר לבקש מאלוהים.הכל הסתובב כקרוסלה פתאום ובסחרחורת
מתישה זכוכיות הפרידה את ורידיי חתכו. זעקתי זעזעה את המלאכים
והוא חבק לחתולה השחורה. הוא המשיך להאמין בסיפורים משונים וכל
הכדורים שקיבל שם לא עזרו החדר המרופד היה בשבילו חללית ואני
אהבתי אותו ושידיו נכבלו בכותונת המשוגעים רק רציתי להיות שם
איתו ולנסות להחזיר אותו לעולם המציאות. הוא שהה שם שנים
ארוכות ושערו צמח פרא וזקנו היה סבוך גופו היה רפוי כגופת נבלה
אך החלומות לא ירדו מעייניו ושערותיי האפירו ורידיי הקרועים
בלטו החוצה נשארתי לבד בדירת חדר חשוכה עם בקבוק אלכוהול עד
אשר העלה בי יובש ואת כאבי המר הרקיב, ושהאביר שלי את ימיו
סיים במי מנוחות בלא ידיעה וגופו הנבול נח בחדר המרופד הסוס
השחור רמס את חיי ואותי הביא בחזרה אליו. התולעים את גופותינו
אכלו ללא מנוח והיינו כבר זמן רב ללא רוח חיים אך לבנו לא
הפסיקו לפעום אף לרגע והוא צחק צחוק מר לא מכוון והוא רק ראה
כוכבים. אני עכשיו הולכת בין להבות גן עדן ורק מחפשת להטביע
עצמי בדמעותיו המתוקות והתמימות. וכמו קרוסלה חזרנו לעוד גלגול
מאושר. בגלגול הזה היינו רופאים במוסד לחולי רוח התאהבנו ומיד
חדר מרופד השכרנו ואחת את השני כמו קרוסלה מסתובבת במהרה
שיגענו...