היא שכבה על המיטה, שברירית כל כך. הסתכלתי עליה בעיניים מלאות
בתשוקה ורציתי כ"כ לאחוז בה. להרגיש אותה... כל חלק וחלק...
להניח אותה עליי, בצורה שיהייה לי הכי נוח - בצורה שבה אני
אגרום לה להשמע כמו שהיא נשמעה אז... כשעמדתי מחוץ לדלת
והאזנתי לכל מה שקורה בחדר, בידיעה ובהשלמה שכרגע היא נמצאת
בידיו של ירון, בידיעה שהוא שגורם לה להשמיע את אותו צליל
מיוחל. יכולתי לשמוע באופן ברור את ההתמזגות שלהם, את ההתאמה
המושלמת - וכבר אז ידעתי שיום אחד היא תהיה שלי.
שנים שאני מייחל להחזיק אותה כך, לדעת שהיא שלי לחלוטין, לראות
אותה מתמסרת לי כך ולדעת שהכל בזכותי, לדעת שזה מגיע לי - שאני
שווה אותה...  
המשכתי להסתכל עליה בתאווה, בוחן את המראה המושלם שלה, מדמיין
מה הייתי עושה לה אם הייתה בידיים שלי, על הברכיים שלי, מדמיין
את עצמי מצמיד אליה את הפנים - קרוב אליה... נושם אותה... שומע
את הצלילים הקצובים שנשמעים בזכותי...
ידעתי שזכיתי לאחת מיוחדת. לא לכל אחד יש כזאת מושלמת, תיארתי
לעצמי שרבים מקנאים בי, אבל לא היה לי אכפת. התיאום המושלם
בינינו, הקשר הזה... היה מעל לכל. עכשיו אני מבין שגם לנסיון
העשיר שלי היה חלק בדבר. אבל הקודמות שלי כבר לא עניינו אותי.
ידעתי שהיא האחת שאני רוצה כרגע וידעתי גם שאני לעולם לא אמצא
טובה יותר. הריח שלה חדר לריאות שלי והצבע המושלם שלה גרמו לי
לשקוע בדמיונות סוחפים לגבי העתיד שלנו... ראיתי אותנו מגיעים
יחד רחוק, רחוק מאוד... רחוק מכל בחינה. גם מבחינת קריירה, וגם
מבחינה פיסית. המגע בינינו הייה מושלם... כל נגיעה שלי בה גרמה
לי לצמרמורת. רק להרגיש אותה עליי גרם לי לפורקן רגשי אדיר.
לאט לאט התקרבתי אליה, מרגיש את הריח שלה חודר יותר ויותר
לתוכי, רואה אותה משתוקקת למגע שלי לא פחות משאני לה, נוגע
בעדינות, מלטף, מניח אותה בעדינות עליי, ומעביר את אצבעותיי
עליה. וכבר היא מתחילה להשמיע את הצלילים הנכונים... ואני
מתרגש, משתדל עוד יותר... וכבר אני מרגיש שאינני יכול לעמוד
בקצב... ובכל זאת משהו עוצר בעדי להפסיק ואני ממשיך, אצבעותי
פועלות ללא הפסקה, בתיאום מושלם עם הצלילים שלה. האצבעות כבר
כואבות... אך אינן מסוגלות להפסיק את העבודה בשלב הזה והנה...
כמעט... וסוף סוף נשמע אותו צליל שלו ייחלתי כל הזמן הזה...
היא נשמעה בדיוק כמו שקיוויתי, נראה שהייה שווה את המאמץ. אין
ספק, היא טובה מכל גיטרה אחרת שהייתה לי.