חודשים הסתובבתי כך,
אם לא שנים,
בין אכזבה לאכזבה,
מנסה להציל משהו מבין ההריסות,
אך רק כדי לגלות שמאוחר מדי.

ופתאום, כמו מתוך חלום,
היא הגיעה, סחפה אותי אחריה,
לקחה אותי איתה אל גן העדן האבוד.
כמו ציור שמימי של עננים ולבבות,
ציפורים מצייצות ופרחים מחייכים,
הכל נראה מושלם.
במשך שבעה ימים הסתובבתי שם,
מנסה למצוא את דרכי אליה.

אך ביום השביעי הכל נגמר,
התנפצה האשליה, גיליתי שיש מישהו אחר,
ופתאום, גן העדן נעלם,
ועכשיו אני מתנדנד בין גיהנום לגיהנום,
מחפש שוב את דרכי אל גן העדן האבוד,
תוהה אם שוב אמצא אותו,
או שלא אראהו שוב לעולם.

שבעה ימים הייתי בגן העדן האבוד,
שבעה ימים, בגן העדן האבוד.