[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פינקי סיקרט
/
בתוך החדר

יש לי תחושה שאפילו עוד דקה או שתיים זה יקרה... הוא גוחן
מאחורי עכשיו, מעניין על מה הוא חושב. הרוכסן נפתח, משהו
משתפשף לי על הזרוע...  החדר נראה כה חייכני ומואר. עכשיו יש
ידיים מלטפות את החזה שלי, אך נקישות מעצבנות לא מובנות מנסרות
את ראשי. רגיעה. עכשיו יותר טוב. הוא מנשק בצווארי... הוא יודע
שזאת הנקודה הרגישה שלי.. תאי החישה בגופי מתחילים להתעורר...
עכשיו היד ניסתה להיכנס למכנסיי ועצרתי אותה, כרגיל הרסתי את
הרגע.. הוא מחזיק את ידי, וברכות מעסה את פניי עם אצבעותיו
הרכות כקטיפה. נעים ואמיתי, זו התחושה שחולפת כאשר אני חשה לחץ
פתאומי בצוואר. מרוב פאניקה העפתי לו את היד. הכאב זוחל לכיוון
ראשי מתקתק ומגרד ולא חדל. התרכזתי בכאב והוא חלף לו בינתיים.



מרוכזת בעצמה ובעולם החולמני שלה. קצת ליטופים עדינים, חיבה
ואין אף תזוזה מהצד שלה. אם כל הדחייה אני ממשיך. הלב נאמן לה
למרות שברגע זה הראש סגפני בגללה. השעה כבר הלכה, ועכשיו אני
אהיה נאמן אליה. לראשונה אהיה נאמן באמת אל מישהו, והיא תשמח
ואולי תחזיר לי אהבה!. תחושות סוחפות מניעות אותי הצידה. הנפש
שהיתה רדומה בתוך צל רדום בכאב מתעוררת לפתע ואהובתי כלל לא
מתעניינת בכאביי. שואל מה עובר בראשה, והיא מרפרפת מפיה איזו
תשובה נלוזה... יכול להיות היא פשוט אטומה או כועסת עליי?..
יכול להיות שזאת הדרך שלה להראות לי שכדאי שאלך, אבל היום
שחיבקתי אותה היא זאת שלא רצתה לעזוב ואמרה לי שתמיד אהיה
איתה.. אמ... השפתיים שלה נעות, אני מתחיל לחשוב על " צריך
לצאת מהחדר במהרה..." אבל.. אני לא אציע את זה... צריך ליזום
או שלא... זאת השאלה... אא... אמ... טוב אני ארמוז לה בעדינות.
לחשתי באוזנה על רצוני לעשות עימה אוהבים, והיא רק החלה לבכות
על כך שאני רק רוצה לפגוע בה בזה שאני רוצה לצאת מהחדר. "אני
כל כך אוהב אותך, תירגעי. טוב, נישאר כבר כאן...  תגעי בי
עכשיו"...!!!



פעילות אינטנסיבית עם המיטה החורקת. חמש דקות ושנינו ערומים.
זה מה שתאווה עם תשוקה עושה לך. מכבים את האור. היא מנשקת
אותי. למה אני כל הזמן מהרהר מה יש מחוץ לחדר, וכמה זה יהיה
משעשע אם אתאפר עכשיו?... "על מה אתה חושב" היא שואלת?...
"סתם, לא משנה" אני אומר תוך כדי שאני מתחיל לפזז עם לשוני על
צווארה... "אמ...יש לי שאלה" אני אומר בחשש... "אבל... לא
משנה...",  "לא, תרגיש חופשי להגיד לי כל דבר" היא אומרת...
"אה... תמיד, תמיד תאהבי אותי" השלכתי לאוויר את השאלה.
"אבל... אבל... אני רוצה אבל מי יודע מה יהיה, אתה לא תבין"
יוצא מפיה. "אני לא אבין" אמרת, תודה. עוד ווידוי ממך לאי
תועלת שבי, החוסר ההבנה המשווע שתמיד רציתי לקרוע ולהתקרב
אלייך עם הבנה זוהרת אבל תמיד אני לא אבין כנראה. "למה אתה
עושה מזה עניין ומתחיל להתפלסף. אני אוהבת אותך, בוא כבר
אליי". אנחנו ממשיכים לחוש אחד את השני בקצב מעט יותר מהיר,
וכל הזמן הראש החולני שלי חושב עלי מתקתק את כל הסיפור הזה.
אני מלטף עם אצבעותיי את החזה שלה ויורד אט אט למטה תוך כדי
שאני מנשק בעדינות עם נשיכות את השדיים שלה ואז עולה במהרה
לחנוך האוזן וללחיים. היא אומרת לי "אני יכולה בבקשה..." שזה
בביישנות בשפה שלה  אני רוצה שתהיה בתוכי. אני נחרד, פניה בין
רגע נהיו מעורפלים בצורה גרוטסקית. רגליים מושכות אותי אל מפתן
הדלת. "בבקשה אל תלך אני מתחננת" היא בוכה מאחוריי. תחושת
אבדון משתלטת על החדר, אין לי מושג מה קורה כאן, מה עובר עליי
ולמה אני מתנהג ככה ומה הן המראות המפחידות האלו. נשימה פנימה
והחוצה, להתרכז בעיניה והכל יהיה בסדר. אולי תפסתי איזה נגיף
או  שאולי הפחדים מלאבד אותה מדברים. אנחנו שוכבים.. מילה לא
מספיק רמה עבורי, היות שאני ממש מחובר  לאישה הזו.אז מתעלסים,
זה נשמע קצת מנופח משהו... עושים אהבה!
הראש נשאב לעבר תרנגול שיכור חוצה את הכביש, ובאמצע כל מיני
צללים חזקים עוברים במוחי יחד עם בחורה צעירה שאיני מכיר אבל
דומה להחריד אליי. בום, חזרה למציאות. "על מה אתה חושב
אהובי?..." "אא... אם הייתי מתאפר כעת זה היה מצחיק לא?"  היא
זועקת. "מה????... אתה פסיכי או משהו? חשבת על זה כל הזמן...?
".
היא מתהפכת, והולכת לישון. לאחר שעה שאני לא מצליח להירדם בכל
סוגי התנוחות, אני מתחיל לשגע אותה. אין כמו לדבר ולשאול שאלות

הזויות מישהו שישן... "מה את חושבת על הג'ירפה?"  "איזו?.."
מה זאת אומרת איזו. זאת שהלכה לטיול ללא מלווים.."
"את אוהבת את הצב" אני שואל  "כן, אבל אותך יותר. הכי
בעולם".
"אה?" היא מתחילה לפקוח את עיניה, ואני מנצל את הרגע לקחת את
ידה ולהניח אותה על איבר מיני... מה היא אומרת לי תוך כדי
שינה?... "אני לא יכולה ככה שאני רדומה". "אני צריכה להיות ערה
שאוכל לעשות את זה בצורה מושלמת". מנשק אותה על המצח... "אוהב
אותך תמשיכי לישון". מחכה שהיא נרדמת. עכשיו אני יכול לספק את
עצמי. שנייה, משהו חסר. ידעתי שזה טוב לחבק אותה מקודם בתנוחת
הכפית... עכשיו תוך כדי שאני מאונן אני יכול לחפון את שדיה.




השיעמום הגיח מקודם, אין מה לעשות בחדר הזעיר הזה. כל השבוע
אני כאן לבדי בתוך הבועה הזאת... מה עוצר אותי?... מה כבר מחכה
שם בחוץ?... אני זוכר שאתמול ניסיתי, אזרתי אומץ לפתוח קמעה את
הדלת. התמלאתי כל כך חרדה... עוד יום. עוד יום אחד, ואני יוצא
החוצה. טוב שיש לי את ערכת האיפור, והשמלות שלי שיעבירו איתי
את הזמן. עכשיו אני מקסימה. עכשיו יאהבו אותי שם מחוץ לחדר.
עכשיו אהיה כל מי שאחפוץ. אהיה מצחיקה, משעשעת, רצינית,
מקורית. "לא את לא" קול חתך את הדיבורים. החדר היה ריק
לחלוטין, עשיתי חיפוש לפני דקה למצוא את ערכת האיפור שלי. מי
זה לעזאזל?...  "תמיד תהיי מגעילה ודוחה לא משנה מה" הוא אמר
בגיחוך. אני חייבת להעסיק את עצמי במשהו שלא אשמע את הקול
המרושע הזה... מה הוא רוצה?... מאיפה הוא מגיח?... "לך מפה. לא
עשיתי לך כלום"... למה אתה מציק לבחורה צעירה?... "רפש, צואה,
קיא מהלך במהותך, זה מה שאת" הוא אומר, כאשר קולו מתחזק לאט.
איפה אהובי שיחלץ אותי כמו שהוא תמיד עושה. לאטום את האוזניים,
להתפלל שהוא יגיח וייקח אותי זה מה שאעשה. הוא סתם מקנא בי.
הוא סתם מציק לבחורה מכובדת... הכל זה הקנאה... הכל... איפה
אתה אושר שלי?... תיקח אותי מכאן...  תגיע כבר.
אהיה צייתנית עבורך, מופרעת, כל מה שתבקש. כאב חד חותך את הראש
שלי, והקול הארור מתפשט ברחבי החדר. חייבת להעסיק את עצמי. מחר
אני אצא מכאן. חייבת!!!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בעל הבית השתגע.
הבית נשאר שפוי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/11/03 10:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פינקי סיקרט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה