[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יום ראשון, חמש בבוקר. מכונית סוזוקי באלנו כסופה עוצרת בצדי
הכביש בדרך השלום. ליאת, בחורה בת 18, לבושה בחצאית מיני
קצרצרה, יוצאת מהמכונית ומקיאה את נשמתה. אני יושבת מול ההגה
ומחכה שהיא, גלית וקרין יחזרו למכונית.
"את חושבת שגם אנחנו צריכות לצאת לשם?" שואלת אותי הדס, שיושבת
במושב לידי.
"לאאא, אנחנו לא ממש חברות שלה" אני עונה לה.
אני מביטה דרך המראה האחורית ורואה את ליאת יושבת עם גלית
וקרין ומנסה להתאושש. "אף פעם לא ראיתי את ליאת שיכורה כל כך"
תגיד לי לאחר מכן קרין, אבל אני לא ממש התייחסתי. למעשה, כל
עוד ליאת לא ליכלכה לי את הריפוד של המושב, לא ממש משנה לי אם
היא הייתה אי פעם שיכורה או לא.
 שעתיים לפני זה: ליאת וחברתה גלית מצליחות להסתנן למתחם ה-
V.I.P ב-TLV. "חילקו שם שתייה חינם! ליאת הקפיצה איזה שבע
טקילות..." אומרת לנו גלית ברגע שהן יוצאות משם ופוגשות אותנו
ברחבה של פשוטי העם.
אבל אני וקרין כבר הבנו שליאת שיכורה, כשראינו אותה עם עוד אחד
מהערסים שמציפים לאחרונה את המועדון, כעשרים דקות לפני זה.
 "אני רואה שליאת עושה חיים" אומרת לי קרין, מביטה בערגה לעבר
מתחם ה- V.I.P האסור, אליו ניסתה להכנס לשווא ללא הצמיד
המיוחל.
אני עוקבת אחרי מבטה ומוצאת את ליאת צמודה לגברבר צעיר וכאמור,
ערס למראה.
"אין לה חבר?"
"לא. הוא נפרד ממנה."
משפט זה מהדהד לי בראש כאשר אני רואה את ליאת מקיאה. מה עוד
יכול לגרום למישהי להשתכר כמו שהיא לא השתכרה אף פעם בחיים
שלה, חוץ מעוד בחור מניאק?


 למרות שזאת תהיה הכללה לומר שרק בנים הם מניאקים.
תחילת הערב. יום שבת, השעה 23:30. אני מול ההגה, הדס לידי.
אנחנו מחכות לקרין, שמתעקשת תמיד לדפוק איחור אופנתי, כאשר
לפתע הפלאפון בדיבורית מצלצל.
"חחח, זה ניב, בטח משעמם לו" אני אומרת להדס כאשר אני רואה את
השיחה המזוהה.
"היי ניב, מה קורה?"
"אהה, מה המצב? בוא'נה, היה לי את היום שישי הכי מסריח בחיים
שלי"
"למה? מה קרה?"
"עזבו, זה לא לטלפון"
אני והדס מביטות אחת בשנייה. "ניב...?  זה קשור לאלינור?"
"עזבו, עזבו, אני כבר אספר לכם מחר"
אנחנו מנתקות, ואני מהרהרת לעצמי מה קרה לו ביום שישי. כבר
כמעט חודשיים שאני, הדס וניב מסתובבים ביחד, בנסיון להפיג את
השעמום שלפני הצבא. באחת השיחות האחרונות שלנו ניב גילה לנו
שיש לו "פרויקט חדש" - במילים שלו. והכוונה היא, מן הסתם,
למישהי. ובמקרה שלו, המישהי הזאת היא אלינור.
 
כבר חצי שנה שניב חושב על לימור. מאז אותו ערב, בו ניב יצא
לבית קפה עם כמה מידידותיו ואלינור אחת מהן. באותה תקופה לימור
נפרדה מהחבר שלה ובאותו ערב היא השתדלה להיות צמודה כמה שיותר
לניב.
היא חיבקה אותו, אמרה לו שהיא אוהבת אותו וקראה לו "בעלי".
כעבור שבועיים של רמזים דו משמעיים, ניב החליט שעליו לעשות את
הצעד הראשון. הוא לקח את לימור לשיחה ובה הוא שאל אותה מה היא
רוצה ממנו בעצם.
"את רוצה שנהיה חברים?" הוא שאל אותה באירוניה קלה, מודע לכך
שהשאלה מתאימה יותר לילדים בכיתה ח' מאשר לזוג בני 18.
היא דחתה אותו בעדינות, באומרה שהיא עדיין מתאוששת מהפרידה
וחוץ מזה, היא יודעת שלניב יש רגשות כלפי מישהי אחרת.
היא התכוונה לשירן, עוד אחת מעברו של ניב המהיר להתאהב.
ניב החליט לא להתייאש ובמקום זאת לחכות לשעת כושר. זו הגיעה
כעבור כמה חודשים, אחרי שאלינור סיימה את הטירונות והקורס שלה.
ניב ולימור חזרו להיות בקשר ידידותי, אך ניב לא נטש את החלטתו
לנסות ולזכות בלבה של לימור.
 אך כפי שקורה תמיד, ברגע שניב התחיל לנסות לקדם את העיניינים
לכיוון רומנטי, אלינור נבהלה ונרתעה.
"את מסננת אותי?" שלח לה ניב הודעה ב- SMS, לאחר שלא ענתה לו
לפלאפון.
"את מסננת אותי" הוא שלח לה הודעה נוספת לאחר שלא ענתה לו גם
על ההודעה האחרונה.
באותו יום שישי מר ונמהר, כך סיפר לי ולהדס ניב ביום שאחרי,
הוא נפגש עם אלינור ועם עוד אחת מידידותיו.
לאורך כל הערב אלינור הייתה קרירה אליו ובשלב מסוים אף התפרצה
עליו בהתקפת זעם תמוהה לחלוטין.
"למה בנות הן כאלה זונות?" הוא שאל אותנו. אנחנו לא ידענו מה
לומר.

ניב לא ידע שהוא שואל בכתובת הלא נכונה. רק יום לפני, כאשר
היינו במסיבה, הדס, שיש לה חבר, חילקה את מספר הטלפון שלה
למישהו שם.
"אני לא מבינה אותך, יש לך חבר! למה את לא מסוגלת להגיד לא?"
אני שואלת אותה כאשר יום אחרי אני רואה את הדס מנתקת את
הפלאפון שלה, ואומרת לי שזה היה אחד מה- TLV.
"אמרתי לו שיש לי חבר... אבל הוא לא עזב אותי, אז כבר נתתי לו
את המספר..."
הדס כבר הגיעה למסקנה שהיא פלרטטנית חסרת תקנה. כל עוד לא היה
לה חבר, זה היה בסדר גמור, אך מאז שיש לה חבר אנחנו (החברות
שלה) נאלצות לומר לה מתי היא עוברת את הגבול. להדס יש קושי
להיות לא נחמדה לבנים. היא מתכוונת לטוב, אבל הבעיה היא שהבנים
מפרשים את הנחמדות שלה כמשהו יותר ממה שהוא. בעיקר אם הם
מתחילים איתה ובמקום להעיף אותם, הדס מסתכלת עליהם במבט מצועף
ומחייכת...


                         
בסופו של דבר, כשאני קוראת את כל מה שכתבתי, המסקנה המתבקשת
היא שבנות הן זונות ובנים הם מניאקים. אבל אם זה ככה, אז איך
זה שבכל זאת שני המינים לא מפסיקים להפגע אחד מהשני? איך זה
שבכל זאת תמיד יש את הצד הפוגע והצד הנפגע?
אולי כי זה בכלל לא נכון, שבנות הן זונות ובנים הם מניאקים.
אולי פשוט יש אנשים נחמדים יותר ואנשים נחמדים פחות וגם אלה
וגם אלה מפחדים להפגע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני אוהב בחורות
שמדברות כל הזמן
על "ניו יורק".
זה נותן לי
הרגשה שאני יושב
עם דוגמנית

פולני בסטרט אפ
סיים קשר לא
מחייב


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/11/03 6:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה סגל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה