רוברט אלבין / חורף |
התקמטו, השתרגו והורידו מטר.
אדמומיות דשא לבן שטפה את עצמה אל תוך תעלות זעירות,
חלומותיהם של העכבישים והנמלים רוו ממתיקות.
שורשי הפיקוס נעו בשקיקה אנה ואנה,
ברוח מימיהם הזלוגים.
קירות התמתחו, קורות נאנקו ומסד ורעפים
פשטו גרונות חרוכים בברכה והקלה.
אפופה באד המהביל של מלאכת לילה
נעמדה לה אישתי על ברכים ישרות,
הישירה מבט וידיים אל עיני גנרל ובלשון
קטנה את דמעותיו קינחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|