די, די, רד ממני, אתה ממש מגעיל אותי. אני לא יודעת איך יכולתי
לאהוב אותך פעם, עכשיו אני מבינה את זה שאומרים שלאדם יש המון
פרצופים. איך לא ראיתי את האמת, איך?.!

אתה נראה כ"כ מעורר רחמים בפרצוף המזיע והרטוב שלך, שרוכן מעלי
ומיבב בקול מתחנן שאחזור אליך.

אתה מרטיב אותי בדמעות הטיפשיות שלך, אתה כ"כ מגעיל . ככה
פתאום יוצא לי לראות אותך מזווית אחרת, כשאתה מתכופף לעברי וכל
גופך הרועד נשען עלי. אין אצלך שום התחשבות, אם הייתי רוצה
לנשום פתאום?
אתה חושב שכשאתה רוכב עלי הייתי יכולה??

על מה אתה בוכה? הרי אתה יודע שלא אחזור אליך לעולם, עזבתי
לתמיד ואין דבר שאני יותר שמחה ממנו.

אתה מלטף אותי ביד לחה ומורח עלי את חוסר האונים שלך, לך
ממני!
אתה לוחש לי שאתה אוהב אותי ומנשק אותי. אתה באמת מצפה שאגיב??
אתה באמת חושב שאכפת לי עכשיו?

אתה שחקן אמיתי, אם מישהו היה עובר לידינו עכשיו הוא ודאי היה
אומר שזה מחזה עצוב כ"כ, כשאתה מאוהב ושבור לב, רכון עלי
ומחבק, ממלמל מילות אהבה חסרות משמעות, כן אתה יודע טוב מאד
שיכול היה להיות אחרת עכשיו ואף אחד לא אומר לך כלום.
אף אחד חוץ ממני.

אתה, עם האהבה שלך הזו, יכולת להרוג אותי. כן כן, אתה.
אוהב יותר מדי, אוהב חזק מדי.
היה לך קל לבוא ולהגיד לי שאני צריכה לבכות, כשבכית.
אבל אני לא אבכה. אני לא מרגישה שאני צריכה.
אני את הבכי שלי מיציתי. את הכל מיציתי.
גם אותך.