"לא! די! בבקשה לא ככה!", היא צרחה מפחד.  
היא ידעה ואני ידעתי שאני הולך לעשות משהו שאסור אפילו לחשוב
עליו.
"אני יודע שאת רוצה לאהוב אותי! אני אגרום לך לאהוב אותי עוד
פעם דנה" -
אני אגרום לך לאהוב אותי??? מה נסגר איתי?! בחיים לא הייתי
אומר כזה דבר בראש צלול.
"'אני אגרום לך לאהוב אותי'??"
שיט! גם היא שמה לב.

עצרתי והרפיתי ממנה.
"לא יכולת לחשוב על משהו יותר טוב להגיד?"
באותה שנייה נתקפתי בייאוש ועזבתי את הרעיון לגמרי.
"נו מה אני אעשה?! פישלתי..", אמרתי באכזבה ועברתי להישען
בישיבה על הקיר ,"זאת פשוט הפעם הראשונה שניסיתי כזה דבר, את
יודעת.."
היא התחילה לגחך. את האמת, הוקל לי, אני לא אוהב לראות אותה
כשהיא מבועתת. עכשיו גם היא נרגעה ובאה לשבת לידי.
"אני מצטער, תראי מה עשיתי לך לחדר".
המיטה הייתה מבולגנת לגמרי מהמאבק והמנורה, שהייתה מונחת מקודם
על הארונית, נמצאה עכשיו שבורה על הרצפה.
"לא...  אני מצטערת, אני אשמה בכל זה. אם לא הייתי מנסה להעניש
אותך ומתחילה עם איתן במסיבה, כל זה לא היה קורה".
'איכס...  למה דווקא איתן?', חשבתי בקול רם.
"איכס! למה דווקא איתן?"
שנינו צחקנו.

קשה לי להאמין שרק לפני שתי דקות ניסיתי לפגוע בה בצורה כל כך
סוטה, היא כזאת ילדה מתוקה...  אני אוהב אותה.
"אני מצטער ששיקרתי לך, זה באמת לא היה במקום".
פאוזה, המבט שלי היה ממוקד כלפי מטה במשחק העצבני של הידיים
שלי אבל ידעתי שהיא מסתכלת עלי במבט האוהב והחמים שלה כי אחרי
כמה שניות היא השעינה את ראשה עלי בתור מן אות מפייס...  לא
התנגדתי..  -

"לא! די! בבקשה לא ככה!" היא צרחה מפחד.
"סתמי את הפה!!"
היא שתקה.
זהו, ככה יותר טוב.