1.11.03

אתמול הייתי שם. הלכתי על אותה האדמה שהוא היה. היום כבר יש שם
דשא מסביב, כשהוא היה שם היה שם רק חול והרבה הרבה בתים
קטנים.
אתמול נכנסתי לאחד מהבתים שבהם הוא שהה, ראיתי את אותן מראות
דוממים שהוא ראה: קיר, מיטות, לפעמים גם חלונות. היום כבר לא
שומעים שם את הקולות שהוא שמע, להפך, היום שקט שם, מין שתיקה
כזאת שאי אפשר להפר.
אתמול ראיתי את אותן הנעליים, את אותן הנעליים שהוא ראה. היום
הצבע שלהן התבלה ואף אחד כבר לא נועל אותן.
אתמול ראיתי את אותה הגדר שהוא היה מעליה, היום היא כבר לא
חשמלית, כן...  היא עדיין דוקרת...  דוקרת את הלב יותר מאשר את
היד, אבל לא...  היום היא כבר לא חשמלית.
אתמול ראיתי את אותן השערות שהוא הביט בהן, היום השערות האלו
מאחורי מראה, הן כבר לא שייכות לאף אחד אותן הצמות, אותם
התלתלים.
אתמול ראיתי את אותן המזוודות שהוא ראה. היום הן לא מכילות
כלום, הן פתוחות וזרוקות אחת על השנייה.

אתמול גיליתי איך הוא מת...

נכון אלוהים?
נווו זה שכל-כך הרבה אנשים מתפללים אליו?
כן כן הוא!
הוא מת,
מת באושוויץ!!!
יחד עם עוד 3 מיליון וחצי.