[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שירה האלפין
/
זכרונות

לפי דעתי, יש חשיבות רבה לאיך את נכנסת לחדר.
בעיקר אם את מודעת לעבודה שיש שם מישהו ואת רוצה להשאיר עליו
רושם שאת סקסית/כועסת/שמחה/רוצה להתאבד או כל דבר אחר.
וכך קרה שנכנסתי לחדר שלנו עם חיוך ענק ודבילי מרוח על הפנים,
רק כדי שידע כמה אני אוהבת אותו ואיך אני שמחה לראות אותו.
הוא, כנראה, לא זכה וגם לא יזכה לראות את אותו חיוך, אלא את
ההבעה הרצחנית שהייתה לי כשמצאתי אותו במיטה (שלנו!) מזיין
מישהי, שברוב חוצפתה עוד העזה להיות יותר כוסית והרבה יותר
בלונדינית ממני.
כשהוא קלט אותי הוא מיהר להתכסות בשמיכה. כמובן שגם הפוסטמה.
"מה אתה מסתיר?! אין שם משהו שלא ראיתי, דביל!"
"תקשיבי, את לא מבינה... זה..."
"זה לא מה שאני חושבת, נכון. קמת מהשינה ומצאת את עצמך במיטה
עם בלונדינית. החלום המושלם של כל גבר התגשם דווקא לך."
"תראי...", התחילה הבארבי לדבר אליי.
"את תשתקי!!", צעקתי וזרקתי לעברה את המנורה הכבדה שעל השידה.
פיספסתי את הראש שלה בקצת, אבל פגעתי לו בחזה.
הוא קם לעברי וניסה לעצור אותי.
"אל תתקרב!", צווחתי לעברו ותוך כדי שלפתי את החגורה ממכנסיו
שנותרו יתומים על הריצפה.
הצלפתי בו פעם. הוא היה בהלם. הצלפתי בו עוד פעם.
"מטורפת!!", הוא צרח עליי ורץ להתחבא מתחת לשמיכה, הפחדן.
"תעשה משהו, תרגיע אותה!", בארבי כנראה לא הבינה את העצה
הידידותית שנתתי לה מקודם לסתום ת'פה (טוב, בלונדינית...), אז
בתגובה התחלתי להצליף גם בה.
בראשי התחילו לרוץ תמונות, זכרונות. כמו תמיד, זכרונות הם יפים
יותר. העבר יפה יותר. ועוד קשר שלי הופך ברגעים אלה ממש לנחלת
העבר.

מצאתי אותו, או יותר נכון את הדירה שלו, בעיתון במדור של חיפוש
דירות, אנשים שמשכירים דירה ומחפשים שותפים.
רציתי לברוח מהבית שלי אחרי תקופה טראגית למדי. גם במהלכה,
אגב, שקעתי בזכרונות.
הוא הקל עליי את החיים לבד, כי פשוט לא הייתי לבד. הפכנו
לידידים טובים, היינו מדברים שעות על הכל.
הוא אפילו היה מכיר לי את הבנות אותן הביא הביתה ללילה.
אף אחת לא חזרה פעם שנייה.
ואז, יום אחד, תפסתי אותו מציץ עליי דרך החור שבין הדלת לקיר,
כשנגעתי בעצמי לפני שנכנסתי להתקלח.
לשנייה אחת עינינו נפגשו דרך המראה והייתה שתיקה.
רק תשוקה בוערת.
"בנזונה סוטה!!", קיללתי אותו, "מה אתה חושב שאתה עושה?! תוריד
ממני ת'עיניים המלוכלכות שלך!",
אבל הוא רק ניגש אליי, דחף לי לשון לגרון, ואת המקלחת ההיא כבר
עשינו ביחד.
'השאר היסטוריה', כמו שאומרים.
אז נכון שגם לנו היו עליות והרבה ירידות, רבנו מלא פעמים, ימים
שלמים לא דיברנו ושמות החיבה שלנו אחד לשני היו "סתומה"
ו"מפגר".
ובכל זאת, כל מה שהיה נראה ורוד במיוחד כרגע, כשזה כבר לא
אקטואלי. כשאני עומדת פה ו...

אופס!
מרוב ששקעתי במחשבות שכחתי שאני בסיטואציה לא ממש נעימה.
חזרתי לעולם האמיתי רק כדי למצוא את עצמי זורקת על שניהם בגדים
מהארון שלו.
הוא ניסה לדבר איתי והיא גם צווחה משהו, אבל לא ניסיתי לשמוע
אותם.
היה לי חבל להרוס רגע, שבוודאי יהפוך לזיכרון מתוק בזמנים קשים
יותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי פנוי
באלנבי?

קבל 2-6, אלנבי
פינת
טשרניחובסקי.


- משה, סדרן
ב-"מוניות
הכוכב"


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/11/03 23:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירה האלפין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה