[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אדיר הוא
/
שוקולד

אוף, איך שאני שונא שוקולד.
בכלל לא אוהב את זה.
אף פעם לא נמשכתי, כמו כולם, לחומר הממכר הזה, הנוראי.
לא אכפת לי שיש אנשים, שיגידו שזו סתם שטות וניסיון למשוך
תשומת לב; שיגידו. שוקולד זה לא חלק מסדר היום שלי. וזה לא שלא
טעמתי שוקולד, סתם אומר דברים ללא ביסוס - שוקולד...  זה לא
בשבילי.

כשכולם הולכים לקולנוע, ואחר כך עוצרים בדרך החוצה לקנות גלידה
בפינה שם, איפה שתמיד יש להם בדיוק 52 טעמים שונים של גלידה -
שהמוכר תמיד עייף אבל נחמד מאוד למרות זאת - אף פעם לא הזמנתי
גלידת שוקולד. בחיים לא, ואני גם לעולם לא אזמין. כולם בוחרים
שוקולד, ומשום מה חייבים גם לחזור עם שם הטעם שהם בחרו:
"שוקולד בנוסח הוואי", "סוד השוקו הקסום", "גלידת שוקולד
הכוכבים"...  מה לזה ולטעם של הגלידה?
אני בוחר תמיד את הירוקה, בטעם פיסטוק. בכלל, זה לא משנה, כי
הרי החלק הכי טעים בגלידה זה הגביע מהוופל.

פעם אחת, אני ושני החברים הכי טובים שלי התיישבנו לראות משחק.
שניה לפני שהמשחק התחיל, אותו חבר שלי שאצלו בבית ראינו את
המשחק, חזר מהר מהמטבח - להספיק להגיע לפני שריקת הפתיחה -
והניח על השולחן לפנינו קערה עמוקה מלאה "מיני-כיפכף".
"כיפכף?! מה לי ולכיפכף?", זעמתי מיד. המשחק התחיל.
"מה יש? זה שוקולד", ענו לי.
"וזו בדיוק הבעיה".
הוא הסיט את ראשו חזרה אל הטלוויזיה ולא ראיתי את פניו, אבל
נראה לי שהוא נעלב קצת. הוא והשוקולד נעלבו.
ברגע שהתחיל המשחק, שניהם חטפו מהקערה שתי חתיכות כל אחד,
הוציאו מאריזת הפלסטיק, ואכלו. החוורתי לגמרי. אחד מהם, לא
משנה אפילו שהוא שמן, דחף חתיכה שלמה לתוך הפה, בלי לשים לב
אפילו, בלי לעשות חשבון. עד כמה שאני מעריך אותו בתור חבר טוב,
באותו רגע הוא נראה לי פתאום כמו חזיר. אך פניו הביעו מן רגש
הנאה כזה, כמו שמרגיש כש- כשיש- ...  לא חשוב, זה לא העניין.
השני, שהביא את הקערה,  עשה בדיוק ההפך. הוא אכל לאט לאט. עד
שהוא סיים, נמרחו לו כבר כל האצבעות. הוא ישב לו בעונג וליקק
אותן אחת-אחת, מבלי להפריע לעצמו לשאוג בהתלהבות בכל פעם
שהכדור הגיע לנקודה שבו רצינו שיהיה. גם עליו ראינו שהוא
נהנה...  נורא.

בכיתה ד', אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, לקחו אותנו
למפעל של "עלית". אני רק חיכיתי למכונה של הטופי. כשכולם נהנו
מהשוקולד, לי לא הייתה ברירה ולאכול אותו גם - פשוט כי לא היה
שום דבר אחר. בסופו של דבר לא נשאר זמן למכונה של הטופי.
אני כבר לא זוכר אם נהניתי בטיול הזה או לא, אבל מה זה כבר
משנה.

ואם כבר חזרתי אחורה עד כיתה ד', למה לא לחזור עוד אחורה?
לכולם יש התמונה מאז שהם היו ילדים קטנים, מרוחים לגמרי
בשוקולד, מחייכים למצלמה. לי אין כזאת, אני מאלה עם פלח של
אבטיח ביד.

הכי נורא היה יום אחרי מסיבת יום ההולדת של חברה שלי.
היא פרשה מולי את כל השוקולדים שנשארו או שהביאו לה:
"אתה רואה? זה שוקולד חלב מהמפעל החדש של דוד שלי. הוא הביא
לנו המון! בא לך לנסות אותו?"
סירבתי בתוקף.
"לא נורא, יש גם שוקולד לבן.
יש מריר, משני סוגים - אחד עם 75% קקאו ואחד עם 85%. איזה אתה
בוחר?"
אף אחד מהם.
"אז אולי בא לך שוקולד עם פצפוצי אורז?
או שאולי עם עוגיות!
יש גם משהו חדש, שבחיים לא אכלתי, עם עדשים בכל מני צבעים
בתוכו.
יש מצופים.
ושוקולד מרמלאדה, עם תות.
ושוקולד עם קרם תפוזים.
והנה זה שאני הכי אוהבת...  שוקולד עם מילוי של מנטה בפנים!"
גם לזה לא נתתי להגיע קרוב מדי לפה שלי.
אז היא הכריזה. שלא מרצונה לוותר על תענוג כמו שוקולד רק בגלל
שאני החלטתי דווקא היום להתנהג כמו דובון לא-לא, שרק אומר לא
על כל דבר. לא הפריע לי.
אז ישבנו אחד מול השני.
קודם כל היא אכלה אחד מהרגילים הפשוטים, חום כזה.
אחר כך היא טעמה מזה שהגיע מהמפעל של דוד שלה, החדש. צחקתי.
ואז היא שברה חתיכה מזה שהיה חדש לה, נדמה לי שזה היה השוקולד
עם העדשים. השתעשעתי מהרעיון שהכניסו בפנים עדשים, בכל כך הרבה
צבעים. צריך לקרוא לזה "שוקולד יום הולדת".
היא טעמה מאחד שהיה רך מאוד, ונזל עליה קצת, מבין השפתיים. היא
חייכה וליקקה את הטיפות, וגם את הקצת שנמרח על האצבעות שלה.
ומיד עברה לאחד אחר, שהיא כל כך נהנתה ממנו, עד כדי כך שבו
ברגע שהיא הכניסה לפיה את אותה קובייה, נפרש על פניה חיוך
גדול, מאוזן לאוזן, כמו שבחיים לא ראיתי אותה מחייכת. היא
הייתה שרויה במן אושר שמימי שהציף אותה פתאום, נהנית מכל פרור
שוקולד אשר שוהה על לשונה חצי שנייה, ומייד נמס לו, משחרר טעם
נפלא כל כך לחלל הפה, עם מן ארומה מושכת כל כך...
אוף, איך שאני אוהב שוקולד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתה!
כן כן אתה, זה
שיושב שם ובוהה
במסך הכתום, זה
שמה זה מת
להשתין, אבל מצד
שני, ממש מתאים
לו שוקו, אבל מה
זה אין לו כוח
ללכת עד למטבח,
מצד שני -
השירותים רחוקים
יותר מהמטבח
בשלושה צעדים.
בקיצור - רואה
את הבלונדינית
ששרה עכשיו
בטלויזיה?
היא ביקשה ממני
למסור לך שאתה
בכלל לא משהו.



קרנפית התותים
עושה לשכל שלכם
נעים...


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/11/03 9:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אדיר הוא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה