[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








החיים.
איך הם נמדדים?
מתי זה בסדר להפסיק?
אחרי כמות מסוימת של זמן?
הרבה אירועים שחווים?
לפי מספר החיוכים או שאולי לפי מספר הדמעות?
מספר האנשים שנגעת בהם? שנגעו בך?
ובשביל לבדוק אם מיציתי את החיים עד תומם, אני צריך לחלק את זה
לזמן חיי? יש נוסחא?
מעניין אם לכל בן אדם מוקצב זמן מסוים משלו, או שהוא צריך
לחוות מספר מסוים של אירועים. איך זה עובד?
אפשר לצבור קצת, לומר, וואו, בשביל כל כך מעט זמן הצלחת לגרום
להרבה מאוד אנשים לבכות? ברכותי!
כשאתה מגיע אל השופט, בשלב הבא של הקיום, הוא מסתכל על
המקסימום, על המינימום על הממוצע או על רגע המוות?

אני עסוק בחישובים.
פתאום הייתי חייב לבדוק, איזשהו דחף. נתחיל לחשב.

"2003 - 1984"
19 שנה.
חודש.
20 יום.
"365.25+31+20x19 = 6986"
ששת אלפים, תשע מאות שמונים ושש יום.
"6986x3600x24=603,590,400"

שש מאות ושלוש מיליון, חמש מאות תשעים אלף, ו400 שניות.
והשעון עוד דופק.
תיק תוק תיק תוק.
שש מאות ושלוש מיליון, חמש מאות תשעים אלף ו405 שניות!
עוד אחת, ועוד אחת. כל אות, כל משפט.

603,590,410 זה הרבה יותר מדי.
הרבה מעבר למיותר. מעבר לרצוי.
אחת זה יותר מדי.
אחת זה כל ההבדל.
הכח המדהים שיש לשניה אחת בודדה. כל דבר נובע משניה אחת.
שניה אחת יכולה לשנות את הכל. שניה של הארה. שניה של רצון.
הכל באשמת השניה הראשונה.
אחרי זה החיים הם סתם הרגל רע.
בלי השניה הראשונה, לא הייתה חייבת להיות שניה ושלישית.

כל פעם שחושבים על זמנים רוצים לקצר, לחסוך בשניות היקרות.
יעילות.
גם אני רוצה להיות יעיל. הרבה עבודה מעט זמן. ת'אמת שלא ממש
אכפת לי מעבודה.

כל יום אני נשבר.
מתמוטט.
די נמאס לי.
זהו.
עכשיו זה נגמר.
כל יום אני אומר חלאס.
כל יום אני מתאבד.
ואני מסתכל על הנשק, ואני מרגיש את המחסנית עלי ואני אומר זה
בדיוק שניה.
זה רק שניה אחת, אני יכול להספיק.
אבל לא.
חייב להתחיל להיזכר.
באבא, באמא.
באח באחות.
בכלב.
בכמה אנשים שמחשיבים את עצמם חברים שלי, שאולי אפילו יהיו
עצובים לאיזה כמה שניות.


רק עוד שניה אחת. כמעט הספקתי הפעם.
מעדיף להאריך רק עוד שניה אחת, הפעם אני אצליח.
לפני המחשבות, הזכרונות, האנשים הקרובים, החובות וכן - גם
הזכויות.
כל כך הרבה שניות, וכל אחת מהן יותר מדי.
אני צריך רק עוד אחת, אבל מתי?
מתי אספיק?
מתי תגיע השניה שלי?
שניה אחת, שתבטל את כל השאר.

אני מניח שאחיה חיים שלמים.
one second at a time.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נפח - שיעור
מידתו של גוף
במרחב

פלישתי מצוטט
ממילון אבן שושן


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/11/03 16:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סובל מבפנים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה