ריח שמוכר לי מימים שעברו
עובר לי באוזן וחוזר לאחור
המראות שבעין הלכו וגוועו
כשבכיתי וחיכיתי לבא שבתור.
ישבתי בבית תפרתי תקוות
בתוך הדימיון קווים ונקודות
כשהחוט והמחט הפכו לנראים
מת לי במוח, שבקתי חיים.
זה לא קל אבל זה גם לא קשה
פשוט לצאת מהמוח הזה
שהכול בו נרשם ונחרט בו הכול
אני לא רוצה.
אני גם לא יכול.
אבק שבדרך תלה בי דמעות
חלומות שנגוזו הפכו לי לשביל
והשביל שנקרה לי הגיע לסוף
כשאמרתי מספיק ונפלתי קליל.
פתאום היה אור וראיתי הרבה
ממה שפספסתי כשהייתי עוד חי
זה לא שאני מת, אני רק הוזה
מה היה אילו, ואילו היה אולי.
זה לא קל אבל אני רוצה
רק לצאת מהמוח הזה
הכול בו רשום וחרוט בו הכול
אני יודע שאני חושב שאני יכול. |
