אני שוכבת באמבט קר,
עם סגירה מזכוכית.
כשאני מסתכלת למעלה זה נראה כמו חדר קטן שנעלו אותי בו.
אני משעינה רגליים על הקיר.
המים קרים ואני כולי זקורה.
גם אתה פה מולי.
ראשך בין רגליי.
אתה מרעיד את המים אבל אני במקום אחר.
אני מדמיינת שבתוך משבצות החרסינה גרות נשים קטנות, כל אחת
במשבצת משלה ובמשבצות עם הפרחים גרים גברים קטנים.
הסיגריה עומדת להיגמר.
אתה מתנשף ומזיע ומתאמץ כל כך
ואני בוהה בשערות וגרגירים קטנים שצפים על המים.
אני מחפשת שקט.
אתה מחפש לגמור.
ידעתי מההתחלה שזה לא ילך.
הגעת.
אני נאנחת כדי שתרגיש טוב עם עצמך ולא תחשוב שאתה כשלון
מוחלט.
אתה מנשק אותי ולמרבה הפלא, זה החלק הטוב ביותר.
שואל איך היה.
עונה שמצוין ואתה כמו כל הגברים מאמין וחושב שהיית הכי טוב
בעולם.
אפילו לא נגעת לי בשד. כל הזמן הזה- וכלום.
אתה מחייך ויוצא מהמים. גם אני יוצאת.
נכנסת לחדר, ככה כמו שאני, ונשכבת על המיטה.
פותחת את המגירה,
מחברת לחשמל,
ומגיעה...לשקט...