[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני כולי חנוקה והמשמעות של הפחד ממקומות סגורים קיבל משמעות
חדשה.
המקום הוא עצום, בעל חדרים ועליות וכל זאת כל כך קטן שאני
מפחדת שיקרוס.
כולי מכאוב או אכזבה ממנו או אולי מעצמי.
נמאס לי לחכות אך אינני מוכנה לעזוב
אני יודעת שאני אוהבת אותו ואינני מרגישה כי זה הסוף כשאני
איתו, אלא רק כי זו התחלה חדשה ובכל זאת אני יוצאת עם הרגשה
שאולי לא תהיה הפעם הבאה.
אולי זו אני?
אולי זו אני שעושה את הטעויות?
אולי זו אני שגורמת לו לעשות שטויות?
אולי זו אני שמחכה לאביר על הסוס אך מאידך גורמת לו להשאר ילד
פעוט?
מה כל כך שגוי בי, שאני גורמת לו לכל כך הרבה סבל?
האם זו באמת אני או שאולי זה הוא?
אולי זה הוא שאף פעם לא לומד?
ואולי זה הוא שלא משנה עם מי יהיה, ישאר ילד?
ואולי באמת אין לי למי לחכות ועליי לעזוב?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תרד למטה, עוד
קצת
לא...
טיפונת למעלה
זהו זה, זה
המקום, תמשיך
תמשיך כן זהו..
עוד קצת,
עוד...אלוהים...


עליזה בת 70,
למנקה שלה


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/11/03 16:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל גרוסמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה