אי שם במעמקי לבי,
במקום שאף אחד עדיין לא דרך,
נערכת מלחמת העולם השלישית.
המפסידה בינתיים היא האהבה,
שדועכת לה מרגע לרגע,
ולא מהססת להניף דגל לבן.
הדבר הכי מסוכן הוא שהמנצח,
הוא לא אחר מה"תלות".

הקו הדק שמפריד בין אהבה לבין התלותיות,
אצלי כבר טושטש ממזמן,
אין הבחנה בכלל.

אבל האם אני צריכה לתת להאהבה להפסיד?
האם אני זו שמניפה את הדגל הלבן?
האם אני זו שאין לה כח להתמודד?

אני מפחדת לטעות,
ולחתוך את כל השנים הטובות.
אני מפחדת מהעובדה שאני לא רוצה לחתוך כי יותר מדי נוח לי,
ובגלל שהקשר משרת את האינטרסים שלי.

אבל אם לא עכשיו אז מתי?!

אל תדבר איתי על חתונה,
כי אני לא בטוחה.
אני לא יודעת מה אני רוצה,
ונראה לי שהכי טוב זה לחתוך,
ולא להסתכל אחורה.

אז סלחי לי "אהבה" על התבוסה הגדולה.