ואז הטראומה נקרשה.

עינך הבוכיה הבחינה בשפיץ הנעל,
שאף הבהמה
הייתה נכלמת ממנה,
וחיש בהרף (עין) הרגל הגסה
כבר חצתה את גובה
ראשך,
וקירו של ביתך - מפלטך - מבצרך -
נפער כיד לרשעה.

ואתה ילד רך בשנים,
זך כזוהר הרקיע,
איבדת בטחונך.
רסיס הטיח קטם
את רסיס האמון בשכנך.
מרחב אחרון של שליטה, מרחב צר,
הכובש קטע.
והאני שלך
צומק
למחצית הנימה, לראש של סיכה,
הננעצת
בבלוני שלום.
 
והליל
יירד על האופל,
ועינך לא נעצמה,
ואוזניך שומעות שוב ושוב
את הבעיטה.

ומאחר
שגם הליאות
עלה בידה להכריעך,
המחזה יחזור בחלום,
ובו שר הטבחים יורידך הבורה.

והרי אתה כבן שבעים שנה,
ולא זכית שתיאמר יציאת הכיבוש בלילות.