הבחורות בירושלים
שונות כל כך מהבחורות בתל-אביב,
בחצאיותיהן הארוכות, המכסות,
הן מוציאות אותי מדעתי.

תמות, זכות וטהורות
הן צועדות ברחובות העיר,
ואחריהן משתרכים ילדים-ספק ילדיהן, ספק אחיהן, ספק שושבינים,
והן כולן אומרות בתולים, מריות נפלאות שכמותן.

כמו מתוך סיפור אגדה,
עורן לבן וחלק,
ובלחייהן אודם מופלא, שמזכיר לי  
את האודם המסתורי והמתוק, המסתתר תחת ערוותן.

אח, הירושלמיות המתוקות הללו,
הייתי מלמדת אותן דבר או שניים.
הייתי טועמת אותן, ונותנת להן לטעום
מן החטאים המתוקים שלמדתי בתל אביב,
מפיה של חיפאית אחת.