בועה כה גדולה אפורה של בדידות
אותנו כה אופפת
גלמודים אך בעצם קשורים, שייכים
לעולם התלוש הנמצא בתוך עולמות סובבים

מאותו העולם אין דרך יציאה
אין לראות עצמים,חפצים הנושמים בכבדות
הכול כאן בנוי ממראה ענקית
לראות עצמך מאלפי כיוונים
לשנוא עצמך באלפי דרכים

תחושות כאן אופפות אותי
סערה כבר דוכאה ברוחי הצחיחה
מה נשאר? מה כאן נותר?
משמטה של שרידים שזמנם תם.

חילי עץ במשחק של בובות מלמלה
תנועה הנקטעת ברצף מילים
אותה הצלקת הנרפאה בידי הרופא
הפכה כך להלם טבעי...תמידי...

אדמה חרוכה המניבה יבול מפריח
האדם מקונן על ליבו
הדמעה שזלגה כך בקושי עילאי
תצית להבות חדשות

מערבולות של קוצים מלטפות אותי
האיזון פה הותר בשלווה
אבק רסיסים שנותר מבדידות
ריק שהותיר פה אדם.


הכיצד אתחיל מחדש?