[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יניב ברונשטיין
/
מאחורי מסך ענק

שוב נכנסתי אל אולם הקולנוע ממתין לסרט חדש שיוקרן על גבי מסך
ענק, אולם הקולנוע היה למוזמנים בלבד ולכן לא יכלתי לספר עליו
לאיש.
סרטים רבים ראיתי בחיי, עוד מילדות. בשלב מסויים זה הפך להרגל
ומצאתי את עצמי
שוב נמצא באותו אולם קולנוע.
ישבתי לבד, כמו בכל פעם, מביט באותו מסך קולנוע ומתפעל מחדש
ממימדיו הגדולים.
בסרט הופיעו שחקנים רבים ומוכרים המופיעים בסרטי נעורים שונים
אך עיני התמקדו דווקא בדנה, שחקנית חדשה וצעירה שהיתה נערה
יפיפיה ופופולרית מאוד.
מחזרים רבים היו לה, אך היא דחתה אותם ונתנה להם הרגשה שאין לה
עניין בהם. חברים רבים היו לה, אך היא החליפה אותם כמו זוגות
גרביים.
דנה אהבה מאוד שיעורי אנגלית, כיוון שג'ורג' היה שם, מורה
לאנגלית שאותו העריצה עד מאוד.
דנה ידעה שקשר רציני עם ג'ורג' לא ייצא לה, הרי הוא גבר נשוי
עם ילדים, אך מחשבותיה לא הרפו ממנה.
יום אחד החליטה דנה לצאת כנגד כל המוסכמות ולפתות את ג'ורג'.
היא ידעה שג'ורג' נותן שיעורים פרטיים באנגלית אחרי שעות
הלימודים והחליטה לנצל זאת לטובתה. ג'ורג' לא יכל לעמוד
בפיתוי, אך ברגע שהבינה דנה מה היא עשתה, החליטה לברוח.
ג'ורג' נפל בפח כיוון שנכנע לתשוקותיה של דנה כשברגע האמת
הבינה שהיא טועה.
למחרת האשימה דנה את ג'ורג' באונס וג'ורג' הורחק מביה"ס, אך
דנה לא לקחה בחשבון שמישהו ראה את המתרחש. אותו עד החליט שלא
להעיד נגדה כיוון שחיבב אותה ולכן האמת לא יצאה אף פעם החוצה.
לאחר מקרה זה המשיכה דנה להיות נערצת, בזכות העד שהחליט לא
להעיד נגדה.



הסרט נגמר וחזרתי הביתה. השעה היתה כבר מאוחרת, הייתי עייף, אך
נזכרתי שלא הכנתי את שיעורי הבית במתמטיקה.
היה לי קשה להתרכז, כיוון שנזכרתי באותו סרט שראיתי ובמיוחד
בדנה, השחקנית החדשה והיפה,
אך הייתי חייב לסיים את שיעורי הבית.
הורי ציפו ממני תמיד לציונים גבוהים ולכן השתדלתי תמיד שלא
לאכזב אותם. אבא שלי היה אומר שכדי להצליח בחיים צריכים להיות
קודם כל תלמידים טובים.
במשך השבוע ראיתי סרטים רבים שבה כיכבה דנה. ידעתי שאני לא
יכול להגיע אליה, הרי אני יושב באולם קולנוע ומסתכל על מסך
ענק, אך הפעם לא יכלתי להשלים עם המצב.
בפעם הראשונה בחיי הבנתי שאני צריך לעשות משהו עם חיי יותר
מאשר ללכת לבדי לאולם הקולנוע
ולצפות בסרט על גבי מסך ענק.
לא ידעתי איך יהיה לחיות בלעדיו, הרי הוא המלווה אותי מילדות,
אך בכל זאת החלטתי לנסות לחרוג מאותו הרגל.
אהבתי לדנה היתה כל כך גדולה עד שהייתי מוכרח לספר למישהו
לגביה, לא יכלתי לשמור זאת בתוכי
ולכן החלטתי להפגש עם שלומי, חברי היחידי, ולספר לו על דנה.
שלומי חשב תחילה שהתכוונתי לדנה מהשכבה אך עניתי לו שהיא בכלל
שחקנית קולנוע ומכאן החלו העניינים להסתבך.



"מתי הלכת לקולנוע?" שאל שלומי.
"בתחילת השבוע ראיתי את דנה לראשונה, ומאז אני רואה אותה הרבה,
אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה." עניתי בהתרגשות.
"עם מי הלכת לקולנוע? עם המשפחה"? שאל שלומי בסקרנות.
"לבד!" עניתי. שלומי היה מופתע מאוד. הוא לא הבין למה אני הולך
לבדי לקולנוע.
"אולי תזמין אותי לראות איתך סרטים שדנה מופיעה בהם? גם אני
רוצה לדעת מי זאת הדנה הזאת שאתה מדבר עליה, אני הרי חבר
שלך..."
שלומי בכלל לא הבין שהוא לא יכול לבוא לאותו אולם קולנוע כיוון
שהוא אינו רצוי בו, למזלו...
לו רק היה מבין אותי, תהיתי בליבי, אולי היה מנסה לעזור לי ולא
לנעוץ בי מבט מאיים.
"איפה נמצא אולם הקולנוע הזה!?" שאל שלומי בחוסר סובלנות.
"הוא נודד ממקום למקום, הוא אינו נשאר קבוע במקום אחד." עניתי.
התשובה שלי, כמובן, הרגיזה את שלומי.
"תחילה אתה מספר לי שאתה מחבב מישהי, אח"כ אתה מגלה לי שהיא
בעצם שחקנית קולנוע, ועכשיו אתה אומר לי שאני לא מוזמן לראות
איתך סרטים שלה? אני ממש לא מבין אותך!"
שלומי באמת לא הבין אותי, הוא היה מבולבל מאוד, והיה קשה לי
להסביר לו מה עובר עלי כיוון שהוא לא היה חלק מאותו אולם
קולנוע.
שלומי המשיך להתרגז ואמר שאינו רוצה להקשיב יותר - לא על דנה,
ולא על אותו אולם קולנוע מוזר הנודד ממקום למקום.



לפתע צץ רעיון במוחי.
"אני יכול להכניס אותך לאולם הקולנוע, רק צריך לחכות
להזדמנות..." אמרתי בהיסוס קל.
הבנתי ששלומי לא יוכל להבין איך אני מרגיש ומהו משמעות אולם
הקולנוע בשבילי, ולכן החלטתי לצאת כנגד כל המוסכמות ולהכניס את
שלומי לתוך אולם הקולנוע שאינו רצוי בו. רק כך הוא יבין אותי!
שלומי נראה מרוצה על כך שהצליח לשכנע אותי ללכת איתו אל אולם
הקולנוע.
לפני שנכנסנו אליו שאל אותי שלומי אם הוא מכיר את אותה שחקנית,
אך שתקתי.
לאחר שתיקה קצרה עניתי לשלומי שהוא יבין הכל ברגע שנכנס לאולם
הקולנוע בהפסקה, אחרי שיעור מתמטיקה.
הגיעה ההפסקה, ויצאתי עם שלומי אל אולם הספורט ושם ראינו בנים
ובנות מהשיכבה משחקים כדורסל. לפתע אחזתי בחוזקה את ידו של
שלומי והכנסתי אותו לאולם הקולנוע.
לא ידעתי אם אני עושה את הדבר הנכון אך באותו רגע אי אפשר היה
לחזור חזרה, בפעם הראשונה לא נכנסתי אל אולם הקולנוע לבדי!



אני ושלומי נכנסנו לתוך אולם הקולנוע הגדול ביותר בעולם המכיל
בתוכו מיליוני בני אדם!
אולם הקולנוע מתחלק למיליוני חדרים, כך שבכל חדר ישנו מקום
ישיבה אחד ומסך קולנוע פרטי.
באותו אולם קולנוע אין דלתות יציאה או דלתות המחברות בין
החדרים, לכל אדם יש חדר נוחיות משלו.
לשלומי לא היה מקום לשבת אך העדפתי שגם לא יעמוד כדי לא להראות
נוכחות, הרי הוא אינו שייך לאותו אולם קולנוע...
בסופו של דבר שלומי הסתתר מתחת למקום הישיבה הפרטי שלי ונדהם
למראה עיניו.
באותו מסך ענק ראה שלומי את אותם בנים ובנות משחקים כדורסל
וביניהם דנה, התלמידה החדשה מהשכבה.
שלומי השתתק, הוא הרגיש חסר אונים למראה עיניו ורצה לצאת מאולם
הקולנוע, כיוון שהבין שהוא לא צריך להיות בו.
שלומי לא הבין למה אני יושב בנוחיות, לא מנסה למרוד ולא מנסה
להשתחרר מאותו אולם קולנוע אכזרי!
הסברתי לשלומי שהתרגלתי לצפות במתרחש ולא להיות חלק ממנו,
כיוון שהישיבה באולם קולנוע נתנה לי נוחות וביטחון, כך שלא
אצטרך להתמודד עם הפחדים שלי לגבי מצבים לא ידועים שיגרמו לי
אכזבות.
הערצתי אנשים רבים שהיו מוצלחים חברתית. הם היו הגיבורים
שהייתי צופה בהם, מבחינה פסיכולוגית אני הייתי דוד, והם
גוליית.
ההפסקה נגמרה וחזרנו לאולם הספורט, אמנם יצאנו מאולם הקולנוע
אך הוא ממשיך לנדוד ממקום למקום, כדי ללכוד בתוכו קורבנות
נוספים, גם ברגע זה ממש!
שלומי חיבק אותי מרב אושר, מבחינתו אולם הקולנוע היה סיוט
מתמשך.
שלומי הבין שאולם הקולנוע הוא בעצם אשליה, הוא מבטא את חוסר
היכולת ליצור קשרים חברתיים חדשים, הפחד מהלא-ידוע משתק, ולכן
אנשים רבים מרגישים כצופים בסרט במקום שהם עצמם יהיו גיבורי
הסרט, גיבורי החיים...
אותו מסך ענק הוא בעצם המציאות המשתקפת לעיני הצופה שמבחינתו
אינה נגישה בשבילו.
שלומי הבין שלמרות שאנשים רבים בדרך-כלל לא יאהבו להיות כלואים
באולם הקולנוע, הם לא ינסו למרוד כיוון שאולם הקולנוע נותן להם
נוחיות ובטחון, כך שלא יצטרכו להתמודד עם הפחדים החברתיים
הקיימים אצלם, וכך הם מדחיקים את הבעייה במקום להתמודד איתה.
שלומי הבין שדנה היא בעצם אותה דנה מהשכבה שאני מחבב ושאני
פוחד להיות בקשר איתה, כיוון שהיא מאוד מושכת ומקובלת חברתית.

שלומי בסופו של דבר הצליח להבין מה אני מרגיש בתוכי, והביע צער
כשהבין את משמעות אולם הקולנוע המונע ממני ומאנשים רבים חיים
משמעותיים ומאושרים יותר.
לאחר ששלומי הבין את משמעות אולם הקולנוע הוא שאל אותי אם יש
דרך להוציא אותי מתוכו לתמיד.
סיפרתי לו שלאחרונה גיליתי שאולם הקולנוע הדמיוני לא נוצר רק
בשבילי, אלא למיליוני אנשים ברחבי העולם!
דרך מאמרים, פורומים וצ'אטים באינטרנט, ספרים ושיחות עם אנשים
גיליתי שאולם הקולנוע הדמיוני הוא תופעה שכיחה למדי.
עצם הידיעה על כך שאנשים רבים סובלים מבעייה זו נותנת לי את
הרצון לנסות לצאת מאותו חדר הנבנה בשבילי עוד מילדות.
השיא הגיע כשראיתי לראשונה את דנה, אז הבנתי שאני צריך להרוס
את מקום הישיבה הפרטי שלי, את המסך הענק ולבסוף את כל החדר כי
אם לא, אולם הקולנוע ימשיך לתקוף אותי באולם הספורט, במסיבות,
בטיולים ובכל מקום אחר שבו אמנע מלהתמודד עם הפחדים הקיימים
בתוכי.



יום אחד, ראיתי את דנה משחקת כדורסל עם חברותיה באולם הספורט
ושוב נכנסתי אל אותו חדר מבודד אך הפעם קמתי ממקומי, הסתכלתי
על המסך הענק והפעם לא התפעלתי ממנו אלא התייחסתי אליו כאל
מפלצת גדולה המרחיקה אותי מחיים משמעותיים ומאושרים יותר.
תהיתי בליבי שאם אני דוד והמסך הענק הוא גוליית הרי הנצחון הוא
שלי!
כשהתקרבתי אל המסך הרגשתי צמרמורת בכל גופי, הייתי מפוחד מאוד
אך ידעתי שמכאן אין דרך חזרה.
חדר זה שנתן לי נוחיות ובטחון היה אשליה בלבד, דרך התחמקות
מחיים אמיתיים ללא פחדים לא הגיוניים.
החלטתי להתעלם מהפחד שתקף אותי ככל שהתקרבתי לאותו מסך ענק,
המשכתי ללכת ובלי ששמתי לב נכנסתי אל תוך המסך...
"שלום, קוראים לי רוני." אמרתי בהיסוס. הרמתי את ראשי וראיתי
את דנה, הנערה הפופולארית מהשכבה שחיבבתי אותי כל כך.
"שלום קוראים לי דנה." ענתה לי בחיוך. באותו רגע הפכתי מצופה
לגיבור של הסרט שלי!
"אני רוצה לדבר איתך על המורה לאנגלית ג'ורג' שפוטר מעבודתו."
אמרתי והפעם ללא היסוס, אלא בבטחון שלא ידעתי שקיים אצלי.
דנה, שהופתעה מאוד, קבעה איתי פגישה אחרי סיום הלימודים וכמובן
שמבחינתי היה זה חלום שהתגשם.
נפגשתי עם דנה וסיפרתי לה שאני יודע שהיא הפלילה את ג'ורג'
המסכן, אמרתי לה שרציתי להעיד נגדה אך בגלל שאני מחבב אותה
מאוד לא יכולתי לעשות זאת. רציתי לשמוע ממנה הסברים למעשיה אך
במקום זאת החלה לבכות.
דנה סיפרה לי שיש לה בעיות במערכות יחסים עם בנים, כשהיא מכירה
מישהו ונדלקת עליו.
היא פוחדת להתאכזב ואז תמיד היא מפשלת ולכן פינטזה על ג'ורג'
כיוון שאיתו היא לא יכלה להתאכזב כי הוא מבוגר ונשוי וקשר
רציני לא יכל להתפתח מזה.
כשפיתתה אותו הבינה שהיא טועה וכדי שג'ורג' לא יתלונן עליה היא
האשימה אותו באונס.
לא יכלתי להאמין למה ששמעתי, אותה נערה פופולארית היא בעצם
נערה אומללה שלא יכולה לפתח מערכת יחסים רצינית ולכן היא דחתה
מחזרים והחליפה חברים - כיוון שפחדה כל פעם להתאכזב כשמשהו טוב
באמת הולך לקרות לה.
ריחמתי על דנה מאוד אך גם הערצתי אותה על הכנות שלה.
הבנתי שחיבבתי אותה, כמו רוב המחזרים שלה, רק בגלל היופי
והתנהגותה המזוייפת המסתירה את הבעיות הרבות הקיימות אצלה אך
כשהכרתי אותה חיבבתי אותה יותר.
לאט לאט הפכנו להיות חברים, הייתי היחיד שהבין אותה ולכן היתה
מתייעצת איתי לגבי כל מיני בעיות שרצתה להתמודד איתם ואני
נהנתי מכל רגע. חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו הייתי ממשיך
להיות בחדר המבודד שבו נמצא אותו מסך ענק.
בקשר לג'ורג', החלטנו להוציא את האמת החוצה. דנה אמרה למשטרה
ששיקרה כשטענה שג'ורג' אנס אותה.
גם אני וגם דנה יצאנו לדרך חדשה. כיום אני יודע איך החיים הם
ללא אולם הקולנוע, חיים מלאי משמעות ואושר פנימי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טינאייג'רים לא
מתים הם רק
מתחלפים




בת 108 ועדיין
כותבת טור
במעריב לנוער


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/11/03 12:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יניב ברונשטיין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה