מרב איי / בדרכי הביתה |
את שולי מטפחתי הרכה
ואולי אף אמחה דמעה
מעיני הלחה.
אזכור שוב איך
הידקתי אצבעותיי על ארנקי
וקראתי ענות לעזרה
וידים עבות את גופי עוטפות
בגרוני גואה הבחילה.
להלום, מרוב זעם ביקשו זרועותיי
אך מצאו עצמן מוטלות
כשתי מטליות לצדי הגוף
חסרות תועלת, עייפות ממאבק שווא.
עוד אזכור, איך אחוש אחר להתכסות
להתכרבל בזיעת ייאושי ולצעוד
בשארית כוחותיי ורצוני
הביתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|