[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פול מקרטנית
/
אני מרגישה רע

אני מרגישה רע. רע מאוד.
הגרון כואב.
כל רגע משתעלת.
אך אני עדיין
עושה את חובותיי.
כתלמידה, כבת, כאחות, כחברה,
כבת אדם.
ואף אחד לא יודע
כמה רע אני מרגישה.
וכמה עצוב לי.
אך אני משכיחה את זה מעצמי
בעבודה
ובמילוי החובות.
אך כשהעבודה נגמרת,
זה חוזר.
מפעם בי, כדפיקות לבי הפגוע
מטפשותם, רוע ליבם, אכזריותם, חוסר התחשבותם ואי מודעותם
של האנשים.
אז אני כותבת את הכל כאן.
אך כשזה חוזר,
אין לי עוד מנוס.
ואין דרך אחרת להוציא את זה החוצה.
מהלב. מהנפש. מהגוף. מהנשמה שלי.

יש את אלה שבוכים.
בקול רם. ברגש. עם כל הנשמה.
מוציאים את הכל.
צורחים ממש. עד לאובדן הקול.
מבטאים את עצמם
בצורה מושלמת.
וכל העולם שומע.

יש את אלה שלא בוכים.
הם קטנים או רדודים מדי
בשביל לבכות.
הם לא רואים את הרוע. האכזריות. הרשעות
של העולם.
או שזה פשוט לא אכפת להם.
אז הם פשוט לא בוכים.
מסתובבים בעולם
עם אותו חיוך רחב מוכר.
ואותה טיפשות.

אך יש את אלה שבוכים
בשקט. במסתרים.
בקול שקט.
בלי שאף אחד ישמע.
בלי שאף אחד יראה.
בלי שאף אחד ירגיש.
מסווים את צערם,
תחת הכובע.
ותחת החיוך המזוייף, המאולץ.
ורק מחכים לתמיכה, שתבוא מעצמה.
ועד אז,
הם ממשיכים להחזיק את הכאב.
לצבור אותו.
עד שהוא ממלא את כל הגוף. כל הנשמה. כל הלב והנפש.
עד שמתפוצצים.
וכל שאר האנשים
מתחרטים
על שלא נתנו את התמיכה בזמן.

ואני אחת מהם.
ואני עושה את עבודת ההסתרה
מעולה.
אך התמיכה לא באה.
או שכן.
אבל לא איך שאני רציתי.
ועכשיו אני כבר בשלבי התמוטטות.
וכל רגע
אני מתפוצצת.

אך אני מפחדת לבכות בקול רם
יותר משאני מפחדת להתפוצץ.
כי אני מפחדת שיראו
את מה שקורה לי.
אבל רק אם יראו מה קורה לי
יוכלו לעזור לי.
אבל כל מה שאני רוצה וצריכה
זה יד מנחמת על הכתף.
חיבוק חם.
נשימה חמה על הצוואר.
מילים מעודדות.
ואת זה אפשר לתת
גם בלי לדעת מה קורה לי.

אך אנשים לא נותנים לי את זה.
והסיבה לכך ברורה.
הם לא אוהבים אותי.
אך המחשבה הזו רק גורמת לעוד כאב להיכנס
ולאיים עליי בהתפוצצות.
אך אם זו האמת,
מוטב כי אשלים איתה.
ואחיה לבדי.
בלי אהבה ובלי תמיכה.
ורק אבכה בשקט,
עד שאתפוצץ.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני נקרעת
מצחוק








פסיכית


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/11/03 12:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פול מקרטנית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה