גידי בר-און / סטילס 2003 |
קרוב לודאי.
תמונה מעוקרת אחת
שטבעה בי
ודי.
לא בעטתי לכל הסיכויים בישבן
אני לא מהסוג ששולף ת'שפן
נשימה ארוזה
בקפסולת הזמן.
זוכרת את רשף החיים שהיה?
שנרטב ועישן
מהבהב לשניה
אין מילים, רק תנועה
כמו בסרט ישן.
במקום שבו נעצרתי
רואים את הגב
של זה שתמיד רציתי להיות
ומה זה עוזר לי עכשיו?
אנפנף לשלום כאחרון הקהל
מנסה עוד חיוך שיבש ונפל
הפי אנד?
נקווה שזה הפי בכלל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|