הוא לא היה הילד הכי מקובל במיוחד. יותר נכון לומר שהוא היה
הילד הכי שנוא בכיתה. כל הילדים הרביצו לו וקראו לו שמן. כל
יום הוא חזר הביתה ובכה לאמא שלו שכולם בכיתה קוראים לו שמן
ושהוא צריך לעשות דיאטה אבל אמא ישר שללה את זה. "אתה צריך
לגדול ולהתחזק". היא ניחמה אותו וכששמה לו עוד תוספת של פירה
וכדור בשר על הצלחת היא אמרה: "אתה לא שמן. יש לך עצמות
גדולות".
כל יום הוא חזר לבית ספר וכל יום הרביצו לו וקראו לו שמן והוא
תמיד אמר להם "אני לא שמן פשוט יש לי עצמות גדולות". ותמיד
כולם צחקו עוד יותר כשהוא אמר את זה. רוטינה. אפילו אביב,
שהמורות תמיד היללו אותו, כמה שהוא מוצלח ומוכשר וחביב בעט בו
ואמר לו כמה שכולם שונאים אותו. כאילו שהוא לא ידע.
פעם אחת הוא הגיע לכיתה ועל הלוח היה כתוב "מוות לכל השמנים".
בכיתה אמרו שאיציק  כתב את זה ושהיום הוא עצבני במיוחד אז כדי
להתרחק ממנו. רק הוא לא ידע. הוא חשב על ללכת ולשאול מישהו על
זה אבל ממילא אף אחד בכיתה לא אומר לו כלום חוץ מקללות, אז
ניחא. בהפסקה איציק ניגש אליו וביקש ממנו כסף אבל הוא היה צריך
את הכסף לאוטובוס. איציק התעצבן והתעקש אבל הוא לא נכנע. הוא
החליט שהוא יהיה חזק. בסוף איציק אמר לו לחכות לו בסמטה הנטושה
אחרי הלימודים כדי לדבר. אבל הוא לא היה טיפש (רק קצת) והחליט
לא ללכת. בסוף היום איציק תפס אותו בצווארון וגרר אותו לסמטה.
הוא קילל אותו וקרא לו שמן שוב ושוב. איציק סיפר לו כמה שהוא
שונא שמנים כי השוטר שעצר את אבא שלו היה שמן והשופט היה אפילו
יותר שמן מהשוטר. איציק קילל, בעט והרביץ אבל כל מה שהוא ענה
לו היה "אני לא שמן! יש לי עצמות גדולות!". בסוף איציק התחרפן,
הוציא את הסכין הקפיצית שלו ודקר אותו, בהתחלה עמוק בלב ואז
בבטן, בשביל הסימבוליות.
הסמטה היתה מקום נטוש  ואף אחד אף פעם לא הלך לשם ובגלל זה אף
אחד לא שמע אותו ממלמל "אני לא שמן...אמא אומרת שיש לי
עצמות..". פופ! הוא מת.
15 שנים אחרי שהוכרז כנעדר ו8 שנים לאחר שהוא הוכרז כמת התחילו
לבנות קניון בשכונה שהתפרס גם על הסמטה הנטושה. ביום שני
התחילו בעבודות הבנייה ואז גילו בפינה גופה במצב ריקבון מתקדם,
שנשאר ממנה רק עצמות וקצת קצת בשר עליהן. המשטרה ביררה והחליטה
שזה כנראה הוא אבל בגלל שאמא שלו מתה ולא היה מי שיזהה אותו אז
הביאו את אביב, עתליה ושחר שלמדו איתו בכיתה. הם עמדו מסביב
לגופה וזיהו אותו באופן מעורפל למדי. האמת היא שאף אחד מהם לא
ממש זכר איך הוא נראה. לפני שהם הלכו אביב הביט עוד פעם בגופה
ואמר "באמת היו לו עצמות גדולות". עתליה ושחר הנהנו בראשם,
צחקו והלכו אחרי אביב שהוביל אותם מחוץ לסמטה.