עוד לילה שקט
ברחוב שקט
בעיר שקטה
במחוז שקט נורא.
אך במקום אחד רועש
עומד לו איש עיקש
מעיר את הכל השכונה
את השכן, את השכנה.
הכריז הוא מלחמה
על העיר הסמוכה.
החליט הוא להרעיש
לקח הפטיש
והלך לעיר השכנה
והעיר את כל השכונה.
מס' אנשים יצאו לזרוקו
במטרה להחזיר אותו
בחזרה לעיר מולדתו
ושייקח את הרעש איתו.
אך בשביל לדעת את מהות המלחמה
שהכריז אדם זה על העיר הסמוכה
צריך להתחיל מההתחלה
לדעת את אותו רצון, אותה סיבה
להתחלת ה"מלחמה".
היה זה איש חביב ונחמד
שהלך לביקור בעיר הסמוכה יום אחד
בעיר לא מוכרת, עיר בה אבד.
ביקש הוא עזרה
ביקש הוא מוצא
אך לא ידע היכן היציאה.
איש לא טרח לעזור
איש לא טרח לעצור
לאיש שרצה לעירו לחזור.
אנשים עברו
לעברו לא הסתכלו
האיש היה חייב למהר
לביתו לא לאחר.
אך דבר כבר לא עזר
עד שהוא חזר
היה כבר מאוחר.
מה יעשה?
איזה מעשה?
האיש ידע מה לעשות
לנקום על יגונו בשל אנשי העיר הזאת!
נקמה מתוקה
כך הוא חשב
להפסיק השלווה
להתחיל עם הקרב!
לקח הפטיש
יצא אל הכביש
הלך לכיוון העיר השכנה
להפריע את מנוחתה.
בשעת ערב
בשעת מנוחה
נשמע רעש שאף פעם עד כה לא נשמע
בעיר כה שקטה.
תושבים זועמים לכיוון האיש שעטו
ואותו מעירם גירשו.
האיש חזר לביתו מאוחר
והחליט לנקום באותו מעשה, אותו הדבר
שאותו יעשה גם מחר.
שוב יסולק ושוב יעצבן
מעגל אין סופי של יגון וכאב.
אז מדוע אין איש מבין שנקמה
אינה תמיד משתלמת ומתוקה?
אין דבר שאומר, אין דבר שאגיד
שיגרום לאנשים להפסיק
עם שטות חסרת משמעות כנקמה
שתמיד תחשב ותמיד נחשבה
כמתוקה...