זו הבלדה על האיש מארץ מוות
היחיד שנשאר מסוגו
אותו האיש שברח מארץ מוות
אותו מסכן שחיפש את דרכו
הסתובב הוא בעולם מכפר לכפר
עבר ומיהר להסתלק
כששאלוהו לשמו והיכן הוא גר
הלבין הוא והשתתק
הוא החליט לא ליצור עוד קשרים
פן יגלו מהיכן הוא בא
יגלו את סודו של המוות
וירצו את נפשו לקחתה
החל הוא לתהות על הנפש
ליצור מארץ מוות יש נשמה ?
אם כן וודאי גוועה לה חרש
גוועה בדמעה יבשה
יכול לבכות אני? שאל
ליצור מארץ מוות יש לב?
אם כן וודאי דמם הוא בכלל
דמם לו בלאט בתוך ים של כאב
בהגיעו לכפר נידח ולא מוכר
פגש באישה מסתורית
עייף הוא, הוריד את ראשו על הכר
והאישה, לצידו, חזהו לה לכרית
כשהקיץ משנתו הוא גילה
כי ישן הוא בכפר שנים רצופות
לידו מצא את גופת האישה
מעיניו החלו זולגות הדמעות
בחזהו הרגיש כאב חד
כברק מפלח ענן
זעק ללא קול ומצא עצמו לבד
עצם את עיניו ונפשו נתן
כולנו בעצם בני מוות
מהמוות באנו ולמוות נשוב
כל חיינו סוחבים על גבנו המוות
העולם כולו לנו ארץ מוות, עולם עזוב.