במשלוח מיוחד קיבלתי קופסה קטנה שהיה כתוב עליה- 'אושר'.
זה מה שהזמנתי אבל דמיינתי את זה יותר גדול.
פתחתי את הקופסה ובתוכה מצאתי שני בקבוקים, קבוצה של עלים
בשקית, בקבוקון עם כדורים והוראות שימוש.
לקחתי את אחד הבקבוקים,
היה כתוב עליו 'אושר למדוכאים'. היה רשום לערבב שתי כפות עם
כוס מים ולשתות, שתיתי וחיכיתי....
בסוף זה סתם עשה לי בחילה והקאתי.
החלטתי ללכת לישון ולראות אם בבוקר משהו ישתנה.
בלילה, שוב חלמתי על הגיהנום.
ראיתי איך מעבידים שם את עודד. עודד היה החבר הכי טוב שלי,
כשהוא חזר מלבנון, הוא התאבד. מאז אני לא מפסיק לחלום עליו זה
כאילו מן רגשות אשם על זה שלא עשיתי כלום ואולי יכלתי למנוע את
זה.
בבוקר, כלום לא השתנה. הסתכלתי מהחלון והעולם עדיין היה שחור.
החלטתי לנסות גם את העלים, על השקית היה כתוב 'אושר עילאי'
בהוראות היה רשום לגלגל ולעשן. הדלקתי את האושר המגולגל ולקחתי
שאחטה, קצת נחנקתי אבל אם זה מה שצריך לעשות בשביל להיות
מאושר, אני מוכן לסבול.
חיכיתי קצת, ואז פתאום זה התחיל להשפיע עליי.
נכנסתי למן סרט כזה, משהו מוזר.
פתאום כל הבית שלי נהיה ורוד, בכל חדר היו נרות שהפיצו ריח
מתוק.
לאט לאט הצבע הורוד התחזק והפך לאדום, אדום דם, והריח המתוק
הפך לריח של גופרית. הנרות הפכו ללהבות גדולות.
נכנסתי לחדר השינה שלי, הסתכלתי על המיטה וראיתי שהיא עולה
באש.
נכנסתי ללחץ רציתי לברוח ובדיוק כשעמדתי לצאת ראיתי את עודד
עומד בכניסה.
הוא בכה וצרח עלי- "תראה מה עשית לי, זה הכל בגללך. אם רק היית
מנסה לעזור, זה לא היה קורה." ניסית לברוח ממנו אבל הוא רדף
אחרי והפיל אותי על המיטה.
התחלתי להרגיש את הגב שלי נשרף, עודד בכלל לא שם לב שהרגל שלו
בתוך האש, כנראה זה קטע של הגיהנום, הם כבר לא מרגישים כאב.
עודד התחיל להרביץ לי ובאיזשהו שלב איבדתי הכרה.
כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי על הרצפה עם כאב ראש אדיר.
הלכתי למקלחת הסכלתי במראה וירד לי דם מהמצח, בטח מהחבטה
ברצפה. שטפתי את עצמי וכבר חשבתי לתבוע את החברה הזאת שהביאה
לי את הדברים על כל הנזקים אבל בעצם גם זה לא יביא לי אושר,
אולי קצת כסף, אבל בהחלט לא אושר.
החלטתי לנסות גם את הכדורים, מהבקבוק השני כבר התייאשתי אז
שפכתי אותו לכיור. על הבקבוקון של הכדורים היה כתוב 'הזיות
מאושרות', חשבתי שאם אי אפשר להשיג אושר אז אני אסתפק בהזיות
שלו, לפחות שיחזיקו הרבה זמן. ההוראות אמרו לקחת כדור אחד כל
חמש שעות ולבלוע עם כוס מים. אחרי שבלעתי את הכדור, החלטתי
להוריד את הזבל. חשבתי שאם אני הולך להיות הזוי אושר לפחות
שיהיה בבית נקי.
כשירדתי למטה, פתאום התחלתי להרגיש סחרחורת והתעלפתי.
בזמן שהייתי מעולף שוב חלמתי על עודד.
הפעם זה היה שונה וארוך יותר. הוא דיבר איתי וסיפר לי שכשהוא
חזר מלבנון וראה מה באמת קורה פה בעולם הוא הבין שאין טעם
לחיות כי זה סתם עושה לו דיכאון. שאלתי אותו איך הוא הגיע
לגיהנום והוא אמר שאין לו מושג אבל כל פעם שהוא ניסה לברר שלחו
אותו לשחות בביצת לבה אז הוא החליט לסבול בשקט.
הוא גם אמר לי שכשהוא חזר הוא ממש היה צריך משהו לדבר איתו,
להוציא הכל מבפנים אבל כולנו היינו עסוקים ובסוף הוא פשוט לא
עמד בזה. הוא לא האשים אותנו, הוא אמר שכנראה זה הגורל והקטע
ממקודם שהוא צעק עלי זה בגלל שממש עצבנו אותו באותו יום.
אחרי זה גמד כזה עם מלא כוויות על הפנים קרא לו לחזור אז
נפרדנו.
מיד אחרי זה התעוררתי, מצאתי את עצמי בבית חולים. הרופא אמר לי
שכנראה הייתי ממש רגיש לאחד המרכיבים של הכדור ולכן התעלפתי.
כשחזרתי הביתה, פתחתי את הקופסה וראיתי שכבר ניסתי את הכל.
כנראה שהאושר לא משפיע עלי או שאני פשוט לא יודע לזהות אותו.
ישבתי כמה דקות וסתם חשבתי. הסתכלתי מהחלון והעולם עדיין נראה
שחור, אז התאבדתי.
עכשיו לעודד יהיה עם מי לדבר.