אתם יודעים איך זה... כולם יודעים.
(התנגדות! משב של קול ותמונה חולף במוחי זה לא מהלך חוקי להניח
מה ידוע או לא ידוע לכל מי שנמצא שם... זה פשוט לא ידוע)
אז כמו שאמרתי...  כולם יודעים (עולה ומושתק משב שני)
החיים זה לא צחוק,ללכת בתלם זה לא בדיחה וזה גם לא קל.
אני באמת לא מבין על מה סחו כל ה-"חכמים" למיניהם כשאמרו:"אל
תלכו בדרך חבוטה! אל תהיו כבשים מובלות, זו הבחירה הקלה
מכולם"
אז כמו שכבר אמרתי כולם יודעים!
התלם הזה הוא-הוא הקושי האמיתי.
להיות עצמנו, להיות מיוחד זה החלק הקל! זה לא מצריך ברירה או
קושי של בחירה, זה פשוט כמו שפשוט להיות גל (אני מניח) או ענן
...
אבל להיות משהו שאתה לא אהה! שם אתה מתחיל להסתבך.
לך עכשיו ותגייס את כל כוחות הנפש למאבק מתמיד ומתהווה בכל רגע
להעמדת פנים...זה לא קל!
לברור איזה רגש מותר לחשוף (כשמותר שווה לברירת המחדל: דחייה
או השתייכות, שבעצם מקבילים לפחות בדעתו של ילד לחיים או
מוות), להקפיד על כל נימת קול שלא תהיה צייצנית מדי או כנועה
או מגוכחת.
לעמוד יציב ומוצלח בפניי כל המטרות שכל הסובבים אותך מציבים
בפנייך מבלי לטרוח לשאול לדעתך בנושא אלא רק לקבוע שזה ככה,
"זה מה שכולם עושים,זה מה שצריך לעשות, זה מה שתמיד עשו"
זו פחות או יותר ההנחה של הנהגת הבוגרים, שוב לדעתי לפחות.
לעמול על בניית חיים דרך אילוצים של מסגרות שנוצרו עוד לפניי
אבי- אביך, מוסדות שבאופן שרירותי מצהירות על עצמן כהדרך
היחידה (כמובן ובאופן בלתי נמנע נוצרו וישנן חלופות אבל גם
עליהן חל עקרון המחדל לעיתים עד לדרגה של ענישה המותרת ע"פ
חוק).
הסדר החברתי: אבולוציה של קבוצות הפרטים מתחילת המין האנושי,
כשהפחד מפניי שינוי והצורך בשימור מחייה את האינקוויזיטור שבכל
אחד מאיתנו ומחסן את החברה מכל אחד שחושב לו בתומו שהוא צריך
להיות עצמו ולעשות מה שנראה לו בחייו.
הוי... התלם הזה, נו אתם יודעים איך זה כולם יודעים, כולם
יודעים(?).