"בואי נתחיל מהתחלה בבקשה, אני רוצה לדעת איך הכל התחיל", ישבה
מולי בעיניים בוחנות שרוצות לדעת הכל.
"את מבקשת לדעת את הסוד ליופי?" עניתי עם חיוך ערמומי.
"בוודאי, בוודאי, כולם רוצים לדעת מה הסוד ליופי!" השיבה בנימה
חשדנית.
"טוב אז אני אספר לך!
לא תמיד הייתי מכוערת, פעם היה לי חבר, והוא אמר לי שאני הכי
יפה בעולם, אז האמנתי לו, למה לא? את יודעת איך זה...
אבל אחרי שהוא זרק אותי לטובת איזה צפרדע, חשבתי לעצמי - אם
הוא השיג את הכי יפה בעולם, למה הוא מתפשר על הצפרדע הזאת? -
זה ממש לא הגיוני!
אחרי שנפרדנו, לא יכולתי להשיג אף בחור, חודשים הסתובבתי
ברחובות, ואף גבר לא העיף מבט לעברי, אפילו כשהתחלתי עם בנים
הם היו מסרבים.
זה כבר הפך להיות בלתי נסבל, כל כך השתגעתי שהייתי מוכנה לתפוס
את השכן המכוער שלי ולדהור עליו קצת, כדי להרגיש יותר טוב עם
עצמי, בכל המובנים.
אבל אפילו הוא לא רצה, השכן המכוער שלי!
באותו לילה דפקתי את הראש בקיר מרוב ייסורים, ואז שמעתי את
קולו של אלוהים!
ושאלתי אותו - 'אלוהים? למה בנים לא רוצים אותי?'
-'כי את מכוערת, הסתכלת במראה בזמן האחרון?'
-'אלוהים! תדריך אותי! איך אני אוכל להיות יפה?'
-'בשביל להיות יפה צריך לסבול...'
ועם משפט זה קולו דעך.
החלטתי שהוא צודק ושאני צריכה לסבול קצת עכשיו.
אז יצאתי לרחוב וראיתי איזה ערס אחד, מדבר בפלאפון וצועק על
אמא שלו, צעקתי לעברו -'יה ערס! שתוק כבר! אתה נשמע כמו האמא
המכוערת שלך, כשהשכן שלך דופק לה את הצורה!' ואז הוא החטיף לי
מכות רצח, יצאתי בזול... עם פנס בעין וכמה חבלות בגוף.
הרגשתי אושר עילאי, והלכתי להסתכל במראה, אבל עדיין הייתי
מכוערת.
החלטתי להמשיך.
יצאתי שוב לרחוב, וראיתי איזה ג'סטי מקרטעת לעברי, ובשניה לפני
שהיא עברה קפצתי לכביש, איזה טעות זו הייתה! כזו ג'סטי עלובה!
שברה לי רק את הרגל! זה לא עזר ממש, עדיין הייתי מכוערת.
ואז זה פגע בי! (לא המכונית, הרעיון), לקחתי גפרור והצתתי את
עצמי, ישבתי בתוך האש למשך כדקה, עד שהוריי נכנסו לחדרי והחלו
מרביצים לי עם שמיכות"...
"זה לא כאב לך?" היא קטעה אותי.
"זה כאב, אבל אלוהים צדק, זה היה שווה את זה", עניתי בהתלהבות
ילדותית.
"מה זאת אומרת שווה את זה?"
"עכשיו אני יפה, עכשיו כולם מסתכלים עליי כשאני מתגלגלת
ברחוב".