הלילה שוב הגיע, חשבתי שירגיע,
אבל הוא סוער, אליי מתאכזר,
שוב הרוח מכה בחלון, אני מכבה אור אחרון,
יושבת בשקט, מקשיבה מסביב,
קוראת עוד מכתב, רואה שהצהיב,
עטופה בג'קט משובץ וכחול שמצליח לכסות כמעט את הכל,
מחשבות מציפות את הראש המבולבל,
רוצה לשכוח אך לא מסוגל,
עוד שניה של עצבות וכאב כה מוכר,
לא רוצה עוד יום מוזר,
הנר שדלק, כבר כבה ואיננו,
הבית ריק, והכל פה שקט,
והשקט מורגש, כל פעם מחדש,
החתול מיילל, כל הזמן משתולל,
הרוח זועקת, בעצים נאבקת,
אני עם גיטרה, מנגנת צליל אחרון,
מניחה אותה, והולכת לישון...