אנו משלמים מכספנו - הם משלמים בחייהם


כל אחת ואחד מאתנו מזדעזע לנוכח התעללות בבעל חיים חסר ישע. מבתי המחוקקים
וספרי הדת ועד לאדם הפשוט ברחוב, ברור לכל כי מדובר בתופעה חמורה שאין לה מקום
בחברה מתוקנת.

אבל מה שעדיין אינו ברור לכל הוא שבניגוד לדעה הרווחת, רוב ההתעללות בבעלי
חיים לא מבוצעת באופן אקראי על ידי אנשים חולים בחסות החשיכה, אלא היא לב-לבה
של תעשייה משגשגת - מסובסדת ע"י המדינה וממומנת על ידינו, הצרכנים - אשר
מכניסה מיליוני שקלים לכיסיהם של בעליה, ועובדת שעות נוספות על מנת להסתיר
מאתנו את פרצופה האמיתי.

למעלה מ-300 מיליון בעלי חיים מומתים מדי שנה בישראל בתעשיית המזון מן החי.
במרדף העיוור אחר קיצוץ בהוצאות והגדלת רווחים, הופכת תעשייה זו את חייהן
הקצרים של חיות המשק למסכת עינויים מצמררת המסתיימת רק עם להב סכיני השוחטים.
אנו מביאים כאן בפניכן/ם תיאור כללי קצר של ההתעללות המכוונת, המחושבת וחסרת
הרחמים שהן עוברות בדרכן למדפי הסופרמרקטים ולצלחות שלנו.

הטעייה מכוונת

כשאנו חושבים על בעלי חיים במשקים חקלאיים, הדימויים העולים בדמיוננו לקוחים
בדרך כלל מספרי הילדים שגדלנו עליהם, מהווי החוות המשפחתיות המסורתיות של פעם
ומפרסומות המזון בתקשורת: פרות מאושרות רועות באחו הפתוח, תרנגולות בריאות
בוררות מזון מאדמת החצר, עגלים ואפרוחים מהלכים לצד אימהותיהם וכו'.

דימויים אלו - אשר ממוחזרים בעידן המודרני רק כדי להסתיר מאתנו את פניה
המעוותות של החקלאות המתועשת - רחוקים מרחק תהומי ממציאות חייהם של בעלי החיים
האומללים במשקים של תעשיות המזון.


מ"בעלי חיים" ל"מכונות חיות"


מאז החל לבייתם ולגדלם למזון, לפני למעלה מ-10,000 שנה, ראה האדם את בעלי
החיים כרכוש וכסחורה. אולם המהפכה התעשייתית, ואחריה ההתקדמות האדירה שהתרחשה
במחצית השניה של המאה ה-20 בתחומי הטכנולוגיה, הכימיה והגנטיקה, נתנו בידיו את
הכלים לשלוט ולתמרן באופן כמעט-מוחלט כל פן ופן בחייהן של חיות המשק. בהדרגה,
חדלו החקלאים לראות את בעלי החיים במשקים כיצורים חיים וחשים, והחלו לנהוג בהם
כבחומר גלם סביל - ללא זכויות, רצונות או אף צרכים טבעיים נתונים - אשר ניתן
וראוי לעצב בהתאם לנוחיות המגדלים וכמובן בהתאם לכדאיות הכלכלית של תהליך
הייצור.

--- בשנות ה-20' גילו חקלאים כי על ידי הוספת הויטמינים למזונם של בעלי
חיים, הם אינם זקוקים עוד לאור שמש או להנעת גופם על מנת לגדול. תגלית זו
אפשרה לצופף בעלי חיים רבים במבנים סגורים ובכלובים צרים למשך כל חייהם, ללא
אור טבעי או מרחב תנועה.

--- בשנות ה-40', פיתוחה של הרפואה האנטיביוטית אפשר למגדלים למגר את המחלות
השונות שפרצו כמובן במימדים חסרי תקדים בקרב בעלי החיים, עקב תנאי הצפיפות
הקשים ששררו במשקים החדשים.

--- בתחילת שנות ה-80' החלו מדענים לערוך ניסויים בתחום ההנדסה הגנטית על
חיות משק (מאוחר יותר החל גם העיסוק בשיבוט בעלי חיים, שהתפרסם בעיקר עם
שיבוטה של הכבשה דולי לפני כ-8 שנים). על אף ש"השבחתם" של זנים באמצעות ברירה
מלאכותית התנהלה באופן מודע ומחושב זה מאות שנים, הרי ששלושת העשורים האחרונים
לבדם הביאו את השליטה הכימית והגנטית בתכונותיהן הפיזיולוגיות של חיות המשק
לדרגות מבעיתות ומדאיגות ביותר.

--- ראוי לזכור גם כי בחמישים השנים האחרונות גדלה צריכת הבשר העולמית כמעט
פי ארבע (מ-44 מיליון טונות ב-1950 ל-195 מיליון טונות ב-1996). שינוי זה,
בשילוב עם ההתפתחויות בכלכלה העולמית ובתרבות הצריכה, הופעתם של שווקים חדשים
והשתלטותם של התאגידים הרב-לאומיים על תעשיית המזון, החריף והקצין את התחרות
בכל ענפי הייצור, וכמובן גם בחקלאות בעלי החיים. צורך המשקים להתייעל על מנת
לשרוד בכלכלה התחרותית הקשה חבר לידע ולמכשור החדשים, ושניהם יחד פגעו ברווחתן
של חיות המשק באופן חמור ביותר. במקום שתהווה ההתקדמות האנושית זרז לשיפור
תנאיהם של בעלי החיים, היא נוצלה דווקא לדרדורם לרמה הנמוכה והאכזרית ביותר.


על החיים ועל המוות במשק המתועש


מפאת קוצר המקום, לא ניתן לתאר כאן אלא בקצרה ובאופן כללי חלקים בודדים
מזוועות היומיום במשקים המתועשים - אך פירוט זה חשוב להמחשת קיצוניות התנאים
בהם מוחזקות חיות המשק בישראל כיום.

בשר בקר. מעל חצי מיליון בעלי חיים נשחטים בתעשייה זו מדי שנה. הם עוברים
צריבת מספרים על עורם, חיתוך קרניים וסירוס ללא כל משככי כאבים. הם נכלאים
בצפיפות ונשחטים לאחר פיטום אינטנסיבי ואלים שאורך מספר חודשים, בהיותם בני
3-6 שנים בלבד (תוחלת חייהם בטבע היא כ-20 שנה). בניגוד לנוהג במדינות
מתקדמות, בעלי החיים בתעשיית הבקר המקומית נשחטים כשהם בהכרה מלאה, תלויים
במהופך, מתפתלים מכאב ומאימה לאחר שהריחו ושמעו את שחיטת קודמיהם.

בשר עוף. יותר מ-150 מיליון עופות נשחטים בתעשייה זו בישראל. חייהם הקצרים
(אשר מסתיימים בשחיטתם בגיל שבעה שבועות בלבד) עוברים עליהם במבנים סגורים
ואפלים, בתנאי צפיפות, חום ומחנק איומים. כתוצאה מתנאים אלו הם סובלים מקשיי
נשימה, פצעים בעורם ורגליהם, שברים ואף עיוורן (עקב אדי האמוניה מהפרשותיהם,
בתוכן הם מהלכים כל חייהם). מבנה גופם עצמו מהווה להם מקור לסבל, בשל תהליכי
ה"השבחה" שעברו, שמטרתם הגדלת חלקי גופם הרווחיים (כגון החזה) והקטנת החלקים
ה"מיותרים" (כגון הרגלים). עופות נשחטים גם הם בהיותם בהכרה מלאה, ומדממים
למוות במשך דקות, תלויים מרגליהם.

פרות חולבות. כמאה-אלף פרות מנוצלות בתעשיית החלב בישראל. הן כלואות כל
חייהן במתחמים צרים, מואבסות במזון הכולל פסולת תעשייתית וזבל עופות, ואנוסות
(באמצעות שגרת הזרעה מלאכותית אינטנסיבית) להמליט בתדירות גבוהה ביותר, למען
תנובת חלב מירבית. באמצעות ברירה מלאכותית הוגדלה כמות החלב של הפרות המקומיות
לכ-30-50 ליטר ביום (לעומת כשמונה ליטרים בלבד בעבר הלא-רחוק). כמות אדירה זו
הינה מקור מתמיד לכאבים בעטינים (שחלקם נכרתים מהן ללא הרדמה), לצליעה,
לזיהומים ולדלקות קשות (כתוצאה מגרירתם של העטינים הנפוחים על רצפת הרפת
המזוהמת). תהליך החליבה, המתבצע מספר פעמים ביום, גורם אף הוא לכאבים עזים,
ולעתים אף קורע כלי דם בעטינים. פרות רבות מתמוטטות מאפיסת כוחות כעבור שנים
מעטות, בשל מחסור בסידן, משקל העטינים העצום או המצוקה הפיזית הכללית מן
העיבורים החוזרים. בתום ניצולן הן נשחטות בגיל צעיר מאוד עבור תעשיית בשר
הבקר.

ביצים. זן התרנגולות המטילות שונה ואינו מתאים לתעשיית בשר העוף. אפרוחים
זכרים, אם כן, שאינם מטילים ביצים, מושמדים מיד לאחר בקיעתם על ידי השלכתם
לפחי אשפה גדולים, שם הם נמעכים, נחנקים או פשוט גוועים ברעב (כ-15,000
אפרוחים מומתים כך מדי יום בישראל).  הנקבות נכלאות בכלובי מתכת זעירים בהן
לכל אחת שטח של מרצפת (20X20 ס"מ!). הצפיפות, חוסר היכולת למתוח את כנפיהן
והעמידה על רשת אלכסונית יוצרים פציעות ועיוותים גופניים קשים, מעוררים
תוקפנות ניורוטית ואף מקרי קניבליזם בין התרנגולות. בנוסף לכך, חותכים הלולנים
חלק ממקורן באמצעות להב מלובן, אירוע מכאיב וטראומטי ביותר. הודות לעיוות גופן
באמצעות ברירה מלאכותית, נוצרו תרנגולות המטילות כמות עצומה של כ-300 ביצים
בשנה (לעומת 10-20 ביצים באופן טבעי). עומס ההטלה המוגברת גורם לכאבי תופת,
מחסור תמידי בסידן ובלאי ואף קריסת איברי ההטלה. כעבור שנתיים רצופות סבל,
תפוקתן נחשבת נמוכה והן מורעבות ומיועדות לשחיטה. החיים בלולים המתועשים
נוראים כל כך, עד כי כ-52% מן התרנגולות המטילות מתות רק כתוצאה מן התנאים
הקשים, טרם שחיטתן.


       כיצד אני יכול/ה לעזור לבעלי חיים אלו?        
           

האנשים העוסקים בגידול בעלי החיים במשקים המתועשים אינם מעוללים את הזוועות
המתוארות לעיל מתוך יצר סדיסטי או רשעות, אלא מפני שציבור הצרכנים משלם כסף רב
עבור המזון שתעשיות אלו מפיקות, ואינו שואל שאלות.

ההימנעות שלנו מצריכת מוצריהן של תעשיות המזון מן החי, וחשיפת האמת המרה
אודותיהן בפני אחרים, הן צעדים משמעותיים אשר יצמצמו באופן ישיר וממשי את מספר
בעלי החיים המוחזקים בתנאים אלו. על פי חישובי צריכת הבשר הממוצעת בישראל, הרי
שעל ידי מעבר לתזונה צמחונית יכול/ה כל אחד/ת מאתנו להציל כ-4,000 בעלי חיים
מגהינום המשקים המתועשים!

בנוסף לכך, תזונה על בסיס צמחי הינה כמובן בריאה יותר עבורנו, ואף ידידותית
יותר לכדור הארץ, אשר חקלאות בעלי החיים האינטנסיבית והמתועשת פוגעת בו קשות
ומבזבזת את משאביו.