אתה מכיר את הרגע הזה שאתה עוצם עיניים ומקווה שהכל יגמר, או
שפתאום תתעורר למציאות חדשה שבה אתה נראה שונה ומדבר שונה?
שאתה מרגיש שאתה תקוע בתוך חלום מטורף ואין מי שיוציא אותך משם
גם אם כולם ינסו.
אז זה מה שקורה לי. באמצע היום אני עוצמת עיניים ולשבריר שניה
אני לבד, אני שונה, אני מיוחדת ואני בעולם מושלם, אני פותחת
עיניים גדולות וסגולות ומסתכלת על הכל שונה, אני תקועה ומתענגת
על הרגע הקטן הזה שבו אין לי דאגות, שבו אני מושלמת מבפנים
והחיצוניות באמת לא משנה, שזאת אני האמיתית, אני יוצאת מתוך
הגוף שלי למה שאני באמת ואני אוהבת כל רגע.
זה יכול לקרות בכל מקום, בכיתה, בחצר, בבית, בחלום, רק אני
והגשם האין סופי שדופק לי על הראש ומרגיע אותי מבפנים.
אני לא יודעת אם זה קורה רק לי או שזה נפוץ ואני סתם משלה את
עצמי שאני מיוחדת אבל אם זה קורה גם לך אז תהנה מזה עד הסוף,
תנשך את השפתיים ומהכאב הנעים הזה תוציא את המירב, כי הרגעים
הקטנים האלה הולכים ונגמרים ככל שאנחנו מתבגרים, כי ככל שאתה
מתבגר אתה יותר מודע לבעיות, וככל שאתה יותר מודע לבעיות אתה
מפסיק לחלום, וכשמפסיקים לחלום מפסיקים לחיות.
אז אני לוקחת כל רגע וחיה אותו, ואת הרגעים שאני יכולה לא
לחיות בהם אני לא חיה כי הם הכי טובים, במקום לחיות אני
חולמת.
אבל כשאני חולמת אני חיה במובן הכי עמוק של לחיות, ועדיין
כשאני חיה אני לא חולמת, זה ניגוד. שאתה חי אתה לא חולם ושאתה
חולם אתה הכי חי. וזאת אחת התעלומות הכי גדולות בחיים שלי.
ושלך.