ב-1920 היה אבי בן עשרים.הוא התגורר במרוקו עם הוריו בעיר הנמל
הקטנה  "מוגדור".ב"מלאח"(השכונה היהודית)הרובע היהודי שנחשב
כבר אז ליפה ולמפואר ביותר בקרב יהדות מרוקו.סיפרו לי כשהיה
אבי (הגבוה ויפה התואר). עובר בערב שבת ברחוב הראשי של ה"מלאח"
לבוש בקפידה בחליפות, תפורות לפי מידה מבד אנגלי מובחר ולרגליו
נעלי לקה שחורות ומבריקות לא הייתה בחורה שלא יצאה לחלון או
למרפסת לראות אותו, כל בחורה יהודיה הייתה מעונינת וחולמת על
שידוך לבחור החכם והעשיר מבית טוב.  

אך לאבי היו תוכניות אחרות, הוא לא רצה להתחתן עם בנות העיר,
היות היה נהוג אז ובמיוחד במשפחות הטובות והעשירות,  חתונות
בתוך המשפחה, בני דודים ואף קרוב יותר.אבי בעל השכלה ודעות
מתקדמות ( בגיל עשרים הספיק לבקר בצרפת ואנגליה ובערים אחרות
במרוקו) ידע שמנשואים אלה עלולים לה ולד ילדים גאונים כמו
אלברט אינשטיין או....  והחליט לחפש כלה, במקום אחר, אמי רינה
הייתה קרובת משפחה רחוקה של אבי והוא הלך לחפש אותה  בעיר
אחרת.  

אמי הייתה הבכורה מבין ארבע אחיות שלכל אחת היה אופי ויופי
משלה, האחיות, רחל, סול ואניטה היו צעירות מדי בשבילו, היה
נהוג אז שקודם מחתנים את הבכורה, כידי שלא תישאר רווקה אחרי
שאחיותיה יתחתנו.
אמי ואחיותיה היו כבר יגעות מלראות חתנים שבאו לבקש את ידן.
היה להם ניסיון מה, מפני שביקורי שדכנים ושדכניות היו שכיחים
בביתם. והבנות התרגלו ואף אחת  כבר לא התרגשה במיוחד.אך הפעם
החתן הגיע בגפו ללא שדכן, משום כך משך את תשומת  לבם והסכימו
פה אחד שהוא מועמד טוב ובעל הסיכויים טובים לשידוך לאחותם
הבכורה, רינה שישבה בחדר.
הם נכנסו אליה בריצה ואמרו לה ביחד:"מכל המועמדים שהיו עד כה
נראה לנו שהוא המתאים לך ביותר".אמי קשרה מיתפחת לבנה לראשה,
יצאה מהחדר כדי לראות את אבי.
אבי ישב בניחותא בכורסת הקש הרחבה, כשהבחינה בו לחיה האדימו
קלות, לא הייתה לה כל שליטה על כך, ונזכרה בדיברי אחיותיה
החמים. אבי לחץ את ידיה ארוכות, לא שחרר אותם בכלות, ובחן אותה
היטב, היטב בעניו הגדולות, השחורות כאילו הוא קונה איזו סוסה
חדשה, הוא ממש הפשיט אותה בעיניו, היא החלה להרגיש את הלמות
ליבה וחולשה רגעית אחזה אותה. ושוב עלתה אדמומית על פניה כשהיה
ברור לה ולכל הנמצאים שהיא מצאה חן בעניו מאוד.

אמי, צעירה בת שבע עשרה, רזה, שברירית בקושי שקלה חמישים קילו,
עיניה גדולות ושחורות ולה גוף חטוב וצר.
כחודש אחרי ההיכרות, אבי החתן המיועד שהיה בעל ביטחון עצמי רב,
התחבב ללא קושי ומהר מאוד על ידי ההורים וכל בני המשפחה
ובמיוחד על האחיות. אחרי כמה ימים נערכה מסיבת אירוסין צנועה
בבית המשפחה. חודש אחר כך ,החתונה נערכה ברוב פאר בעיר
"מוגדור" בה היו מוזמנים רבים, שבאו לברך את הזוג הטרי וליהנות
מהמוסיקה "האנדלוסית" שהתנגנה  באולם על ידי להקת נגנים
מהטובים ביותר.

אחרי החתונה אבי רצה לקחת את אשתו הטרייה למקום חדש, ובאמת בחר
במקום חדש לגמרי, עיירה מרוקאית מרוחקת בשם "טרודנט" הוא קנה
שם פטיו גדול ומרווח שהיה בין הבניינים היחידים הבנויים אבן,
שאר הבתים גגותיהם עשויים בוץ שטויח על גבי מוטות עץ, קירות
הבית מאבן מקומית ובוץ.

הבית היה די גדול ומחולק לשנים למעלה המגורים ולמטה חנות לממכר
משקאות ומחסן.

יום אחד כשאבי היה מארגן סחורה שהיגיעה לחנות, הופיע לביקורת
קצין צרפתי צעיר מלווה בחייל סנגאלי כהה עור וגדול ממדים,
החייל הסנגלי ביקש לבדוק בקבוק בושם שהיגיע עם הסחורה הוא חשד
שזה משקה חריף, לפני שאבי פתח את פיו כדי להזהיר אותו הוא שתה
את הבושם בבת אחת וכמעט מת .שפתיו הגדולות והבשרניות התהפכו
ונראו כפנימית של רכב. במרכז הרחבה של הפטיו הייתה מזרקת-מים
שבארבע פינותיה אריות חצובות בשיש אדום מתחתיה באר מים שם, שם
אבי שמר את המשקאות החריפים שהיו אסורים למכירה לתושבים
המיקומים, זה עלה לו פעם ביוקר ,אך זה כבר פרק בסיפור אחר.
הקצין והחייל, מאוכזבים עזבו את המקום מבלי למצוא משקאות
חריפים, שהיו באמת לא רחוק מהם.

היות ולהורי היה הבית הבנוי היחידי בעירה חוץ מבנייני הממשל
הצרפתיים, הבית שימש למפגשים שונים ומשונים, ואורחים רבים היו
פוקדים אותו במשך השנה, חלקם באו לבקר ונשארו...לנוח מהדרך,
אבי אהב מאוד את המפגשים האלה והוא היה חביב וחיכן, בערבים היה
יושב בן אורחיו הרבים, על כמה בקבוקי יין טוב, ופולים שהורתחו
במשך היום, עליהם מפוזר כמון ומלח בכמות הדרושה, וכך הוא קשר
קשרים מיוחדים עם התושבים היהודים והמוסלמים ושימש להם לפה
בפני הממשל הצרפתי במקום.

אבי שלט היטב בשפה הצרפתית והערבית המדוברת, כמו כן דיבר עברית
תנכית וכתב אותה בכתב רש"י. הוא היה כותב מכתבים לכל דורש, ללא
תשלום, במיוחד למוסדות הממשל הצרפתי, הוא נהנה מכך מאוד,
בצרפתית היה לו כתב מיוחד עקבי וברור, לאותיות בתחילת מילה או
שמות משפחה העניק מחשבה מיוחדת וסלסול והם היו עגולות ויפות,
אף אות לא קופחה.חבריו היו אומרים שכל מכתב שלו לממשל  היה
מקבל תשובה חיובית, לחבריו היהודים המשיך לכתוב מכתבים בכתב
רש"י בערבית מוגרבית מתובלת באמרות ופסוקים מהתנ"ך.

על אחד השירותים שעשה  עבור הממשל הצרפתי באותה תקופה ניתן לו
במתנה לכל החיים, על ידי אלוף משנה "ברנדט" המפקד הצבאי של
העיירה ,עבד סנגאלי זקן בשם "מזוז" יותר מאוחר אבי חשב שזאת
הייתה צרה ולא מתנה.להורי הייתה עוזרת בית מקומית בשם "פאטמה"
בת חמש עשרה ו"מזוז" הצטרף אליה.
אמי לעומת זאת השתעממה מאוד במקום החדש וביקשה בכל הזדמנות
מאבי לעזוב את העיירה, ואפילו שמרה את ארגזי העץ של התה הסיני
הגדולים כדי שתוכל להשתמש בהם בבוא היום להעברת המטלטלים,
בניתים שמשו כשמפה פרחונית עליהם כשולחנות בחדר האורחים.

אמי בחורה צעירה ודינמית מורגלת לחיי העיר, ניזכרת כל הזמן
בנשפים שהיו נערכים מידי פעם בעיר וסבתא  הייתה תופרת לה שמלה
חדשה לכל נשף לפי צו האופנה האחרונה.
עכשיו היא נמצאת במקום שכוח- אל זה,  ללא חברים וללא קרובים
ובא לה לבכות, ושואלת את עצמה עשרות פעמים: אולי לא הייתה
צריכה להתחתן כל כך מהר.

אבי היה מאוד סבלני אייתה, והיה מוכן לעשות כמעט הכל רק שלא
תעזוב, והיא ניצלה זאת היטב. בתחילה ביקשה שסבתא תתארח אצלם,
כדי שתלמד אותה לבשל ולתפור בגדים, אחרי שנסעה אמי החלה
להשתעמם שוב ולא ידעה אך למלא תוכן את חייה, ביקשה מאבי שיקנה
לה בדים גדולים ורחבים. היא החלה לגזור אותם ולתפור שמלות בכל
צבעי הקשת אך זה לא כל כך הצליח. אחרי זה אמי החלה לרקוח ריבות
מפרות העונה וגם ריבת חצילים לפי מתכון סודי מיוחד ושמור,אחרי
שהכינה את הריבה הניחה את הסיר מתחת למיטה,המקום הקר ביותר
בבית, ושכחה ממנה אחרי כמה ימים הריבה העלתה עובש לבן כמו זקן
הפשתן של הרב המקומי.

יום אחד כשהשעמום גבר מאוד עשתה יד אחת עם "פאטמה" כדי להפיל
בפח את "מזוז" הפרזיט הזקן,שבמקום לעזור בבית היה רק אוכל
ושותה יין כל היום.

הם לקחו סיר גדול מלאו אותו מים והכניסו לתוכו כמה קילו סלק
אדום, התבשל לו הסלק האדום על אש קטנה כל הלילה וכל הבוקר
והמים קיבלו צבע אדום חזק כצבע היין.
הנשים המרוצים מהתוצאות סיננו את תוכן הסיר ביריעת בד של
חיתול, מלאו כמה בקבוקי יין ריקים ש"מזוז" רוקן לפני כמה ימים
והניחו אותם להתקרר.
היגיעה שעת הצוהריים "מזוז" ישב ואכל ארוחה דשנה בתאבון גדול,
אמי ו"פאטמה" ממתינות בסבלנות שיסיים את הארוחה, כי זה השלב בו
הוא מבקש יין, כשסיים לבסוף נתנו לו כוס יין ועוד כוס, לאחר
מכן קירבו אליו בזהירות רבה בקבוק מי הסלק אדומים מקוררים
היטב. הצבע האדום גירה אותו מאוד, ממש שיגע אותו והוא שתה
מהבקבוק כוס במשיכה אחת, "פאטמה" ואימי הלכו לחדר והתגלגלו
מצחוק ו"מזוז" ניצל את ההזדמנות וגמר את כל הבקבוק,  ליקק את
השפתיים כשאימי חזרה לחדר הוא אמר לה:
"גבירתי, יש עוד מהיין הזה הוא ממש טעים , הוא מחליק בגרון,
אף פעם לא שתיתי יין כזה.
"יש לנו כמה שאתה רוצה", ענתה לו אימי . מתאפקת בכל כוחה לא
לפרוץ בצחוק.
פאטמה הביאה עוד בקבוק מקורר, כשסיים לשתות בטנו תפחה ותפחה
ועורה נמתח כבטנה של אישה בהיריון מתקדם ועמדה על סף פיצוץ!
"?,
תפסו אותו כאבי בטן עזים, והוא הלך להשתין כל רגע.

פאטמה התגלגלה מצחוק בחדר האורחים, אך אמי החלה לרחם עליו
ושאלה:

"מה לך מזוז אתה נראה חוור"

הוא ענה:"גברתי, הפעם  אני יודע, הגזמתי".

אמי ביקשה מפאטמה שתמרח "למזוז" קצת ערק על הבטן, אומרים שזאת
תרופה בדוקה לכאבי בטן שהפעם לא עזרה כלל ל"מזוז" המסכן שמאותו
הרגע ניגמל סופית מהטיפה המרה.