יום אחד הלכתי ברחוב. ו... ראיתי אותו. הוא ממש
מ..מממ...ממ..מפחיד... העיניים האלה רצחניות, מזעזעות, נראה
כאילו הוא מסתובב ברחובות כבר שנים. הוא היה מאוד מאוד מלוכלך.
מלא בוץ. זה היה בחורף נזכרתי!!! כן. זה היה יום גשום. קר. ממש
כמו המבט שלו!! אבל הייתי מתקרב אילו. היה בו משהו. בצורה שבה
הוא הלך. היה אפשר לראות שהוא בודד. לא היה לו אף אחד. אף אחד.
הוא היה לגמרי לבד. בפינת הרחוב מתחת לפנס. ריחמתי עליו.
ריחמתי מאוד. אבל הוא הפחיד אותי. הוא היה נורא מגודל!.. ונראה
כזה.. נו ... אתה יודע... כזה פריי מן!. בסוף החלטתי הצעתי לו
אוכל ואספתי אותו הביתה! התגברתי על הפחד! וניקיתי אותו
והאכלתי אותו. עכשיו הוא החבר הכי טוב שלי!!
קראתי לו בוקי!! קוקר ספנייל יפיפה!! ועד היום הוא אצלי!