20/06/2003

"דני בוא הנה. בוא ילד קטן שלי" אומרת אמא. ואני כבר בן עשרים
ושלוש. אף אחד לא חושב שאני עוד ילד. אבל אמא אומרת שאשב לידה
ואני יושב. כי כך היא רוצה.היא מחזיקה לי יד אחת בידה ובשניה
היא נותנת לתוך פי גלידה מכפית גדולה.
כשאני צוחק, ובאמת עכשיו אני צוחק, אז אני פוער פה גדול מאוד
והעיניים שלי מבהילות את התופרת שושי. אני בטוח בכך כי היא
מפנה את הראש המרובע שלה אל הצד. גם אני מפנה את הראש שלי מצד
לצד כשאני צוחק. אבל אני לא עושה את זה בכוונה. אני פשוט רואה
תמיד איזה ליצן כזה מצחיק מול עיניי והוא זה שמנענע את ראשו
ומצחיק אותי.
פעם כשהייתי קטן מאוד, הלכתי בכל הבית וצעקתי בקולי קולות.
בדרך גם הפלתי רהיטים שעיצבנו אותי. אמא תפסה אותי והרביצה לי
מכות קשות מאוד. ואז, אז פתאום ראיתי את הליצן הזה הוא יצא
מאחורי השעון והתחיל לנענע את ראשו לכאן ולכאן. וזה כל כך
הצחיק אותי עד שהצעקות הפכו לצחוק רם בלתי פוסק.

אמא אוהבת להאכיל אותי בכפית גדולה. אולי כדי שאפתח פה גדול
כזה שיפחיד את שושי התופרת. אבל לפעמים אני פותח פה גדול גם
בלי לצחוק. אני פשוט רוצה לבכות, אך הבכי לא יוצא לי מהפה, אז
הפה נסגר כך מעצמו, והעיניים שלי נהיות אדומות ומכווצות והילד
של השכנה תמיד מצביע עלי ואומר לאמא שלו: תראי איזה פרצוף של
משוגע.
אמא שלו עושה את עצמה מרביצה לו על היד ומושכת אותו ממני. היא
תמיד פוחדת שהוא לא יתקרב אלי אבל אני יודע שמה שיש לי זה באמת
לא מדבק באמת לא.

פעם הלכתי עם כל הקבוצה לטיול לכריכיה. זה המקום שכמה מהחברים
שלי כבר עובדים בו. בשמים היתה שמש כל כך חמה שנורא רציתי לגעת
בה. הסתכלתי עליה והיא ממש הכאיבה לי בעיניים אז התרגזתי נורא
והתחלתי לקפוץ סביב עצמי ולצעוק ולצעוק שהשמש תשמע אותי ותפסיק
להכאיב לי. רציתי רק ללטף אותה. רק פעם אחת.

פתאום הרגשתי שאנשים תופסים אותי בידיים ומושכים אותי מהקבוצה.
איש אחד נתן לי סטירה שמאוד הכאיבה לי.  וכמה ילדים קטנים
שיחקו בי במשחק הבעיטות. הם הכאיבו לי מאוד. אז פתאום בא הליצן
שלי. הוא נענע את הראש שלו מצד לצד ואמר לי שאני צריך לצחוק.
ניסיתי לצחוק אך הצחוק הזה נתקע לי בגרון ולא יצא. הוא כאילו
חנק אותי. אז הליצן שלי התקרב אלי ופעם ראשונה שדיבר הוא אמר
לי "דני יש לך צחוק כל כך אמיתי ויפה שחבל לבזבז אותו תצחק דני
תצחק. אז צחקתי וצחקתי כל כך הרבה צחקתי עד שפתאום ראיתי שאני
לבד. כל האנשים והילדים שהרביצו לי ברחו כי הם כנראה פחדו
מהצחוק שאותו לא הכירו.

אמא אוהבת שאני צוחק. היא אף פעם לא מרביצה לי או צועקת עלי.
היא מאוד אוהבת לתת לי גלידה ולהגיד לי שאני ילד קטן למרות
שאני כבר בן עשרים ושלוש...