[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דניאל חילי
/
האדם שאתה אוהב

בהיתי בה הולכת על החול, העקבות הרכות שלה נחרטו בחול וכעבור
שניות ספורות החול טישטש אותן כאילו לא צעדה שם מעולם.
לפתע התיישבה על החול, שיערותיה הארוכות התנופפו ברוח והיא
הניחה את ראשה בין רגליה. היא מתמזגת עם האופק בצורה כ"כ
מושלמת, חשבתי לעצמי.
מעולם לא ראיתי את פניה, כל ערב בין השעה 17:00 עד השעה 20:00
היא מתהלכת על החוף, כל מה שניתן לראות ממנה זוהי צללית שחורה
ולא מובנת שלה. פעם ניסיתי להתקרב והיא ברחה, פעם ניסיתי מרחוק
לשאול לשמה, אך היא לא ענתה.
כאילו פניה היו כשל בובה שלא ציירו לה תווים, עיניים או פה.
כך במשך חודש אני יושב על הדיונה ליד ביתי ומתבונן באישה
המסתורית.
אחרי כעשר דקות שישבה על החול כשראשה בין רגליה היא קמה,
התפשטה ונכנסה לתוך המים הודאי קפואים נכון לחודש ינואר.
התקרבתי קצת, לא הצלחתי לראותה היא נעלמה במים כאילו טבעה.
לפתע הוציאה את ראשה מהמים והתנשמה. צעקתי: "לא קר לך?", היא
לא ענתה.
התקרבתי עוד יותר והיא החלה לשחות ולהתרחק מהחוף, צעקתי: "אני
לא אפגע בך, למה את בורחת?" והיא כאילו שלא שמעה לא אמרה מילה,
התעצבנתי, איני אוהב לדבר אל הקיר, צעקתי שוב: "ממה את
פוחדת?", לפתע עצרה משחייתה המומרצת, והחלה שוחה לכיווני.
כשהגיעה למקום בו יכלה לעמוד היא נעמדה, המים הגיעו עד לברכיה,
פניה היו מוסתות כלפי מטה. היא נגבה את עיניה והזיזה את
שערותיה. בנתיים אני הבחנתי בגופה העירום, רגליה היו חלקות
ובהירות, עגנה היה טיפה רחב, בטנה הייתה שטוחה וחזהה היה שופע
וגדול. שאלתי:"מדוע אינך מראה את פניך?" היא הרימה את ראשה
והתגלו לפני זוג עיניים כחולות וגדולות, היא הייתה חיוורת
כל-כך.
"אני לא מפחדת משום דבר", אמרה, איך שהיא הוציאה את המילה
הראשונה מפיה ליבי החל לדפוק בחוזקה, כאילו מתהפך במקומו.
"אני פשוט לא נוהגת לדבר עם זרים".
"הא", השבתי, ועודני מביט בגופה המדהים הבחנתי בחתך מדמם
במותנה.
"נפצעת!" אמרתי בקול דואג,
"כן.. זהה..זהה שום דבר, לא משנה", אמרה ובנתיים התלבשה.
"בואי, הכנסי לביתי ואני אטפל בפצע שלך, שלא יחמיר".
"לא לא, זה לא חשוב, אין צורך, באמת."
"זה נראה חתך רציני, בואי, את חייבת לטפל בו מיד, בואי איתי!",
תפסתי את ידה ומשכתי אותה היא התנגדה תחילה ואז הרפתה והלכה
אחרי.
כעבור 35 מטר בערך הגענו לביתי.
"זה ביתי, קטן אך נחמד" אמרתי. היא שתקה.
כשנכנסו הצבעתי על כורסא שעמדה צמוד לקיר הסלון ואמרתי "שבי שם
אני כבר חוזר". כשהלכתי למטבח להביא תחבושות הבחנתי בעינייה
הסוקרות אותי ואת ביתי, מן המטבח שאלתי אותה:"מה את עושה כאן
בחוף כל יום?", "זה לא עניינך" היא ענתה.
היא כל-כך מוזרה וכל-כך מיוחדת, חשבתי...
חזרתי לסלון עם כל הציוד הדרוש כדי לטפל בחתך שעדיין דימם.
ליטפתי את ידה, היא הייתה כ"כ נעימה, יכלתי ללטף אותה כך במשך
שעות ואז התחלתי לחטאות ולחבוש את ידה.
"קוראים לי יובל" אמרתי, היא חייכה ואמרה: " יש לך בית מקסים,
יובל."
"תודה, איפה את גרה?" שאלתי וריחה המושלם השב את תשומת ליבי.
"אין לי בית", אמרה וירדה דמעה מעינה.
כבר בפעם הראשונה שראיתי אותה, לפני חודש, חשבתי לעצמי שיש
משהו מיוחד בה, התאהבתי בה עוד לפני שדיברתי איתי, אבל הכרתי
אותה משפת הגוף שלה, ולכן לא היססתי ונישקתי אותה.
היא נענתה לנשיקתי ולא דחתה אותי, לפתע דחפה אותי ושאלה:"מה
פשר זה? אתה אינך מכיר אותי."
"מכיר, מכיר, כבר חודש שאני מביט בך במשך 4 שעות כל יום,
התאהבתי בך למרות שלא דיברנו."
היא הסמיקה ואמרה: "אוהב אותי? אף אחד לא אוהב אותי."
זה כ"כ מוזר, חשבתי לעצמי ככה פתאום ביום בהיר אחד אני פה
איתה, איני יודע אפילו מה שמה, מי שבמשך חודש כל יום עקבתי
במשך 4 שעות אחריה, אך אני, שמאמין שאופיו של האדם מתבטא בשפת
גופו לא דחיתי את המצב ואמרתי לה:"אני אוהב אותך, אוהב את שפת
גופך, אוהב את האופן שבו את מתהלכת, יושבת, רוקדת, שוכבת...הכי
מכל אני אוהב את האופן שבו את מתמזגת עם הטבע, מתמזגת עם
האופק"

האדם שהוא הנוף הכי מושלם מבחינתך,
האדם שמלהביט בו אתה מכיר אותו,
האדם שמלראות אותו לשמוע אותו להריח אותו לגעת בו לטעום אותו
הלב שלך כאילו מתהפך,
הוא האדם שאתה אוהב.








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הסארס מוצאו
בערס!



חגלה והאגודה
למיעת מחלות
זיהומיות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/11/03 20:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל חילי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה