הייתה לי אהבה ששברה את לבי,
הייתה  אחת ויחידה שפגעה בי
האחת שגרמה לי לשבת ולחכות
האחת שגרמה לי להאמין באגדות.
גרמה לי להאמין בנסיך ונסיכה
גרמה לי להאמין באהבה טהורה
אהבה אמיתית, חסרת מעצורים
אהבה נצחית- לעולמי עולמים...
אז ישבתי וחיכיתי,
ואהבתי ובכיתי
ועכשיו כבר נמאס לי לחכות!
נמאס לי לשבת ולבכות!
אני מנסה לשכוח אותה,
למרות שאני בה לגמרי מאוהב,
אני רוצה לשכוח אותה
כי האהבה הזאת
יותר מדי כואבת

בחדרי אני יושב לבד בחשכה
יושב לבד ומדמיין אותך.
התאהבתי בך ואהבתי אותך,
אך מכל אלה בכלל לא אכפת לך.
לך כבר הפסקתי לחכות מזמן
לחכות שהקשת תצא מענן.
אך בתוך לבי, המלא באכזבות
הצלחתי למצוא גם מספר אשליות
או אולי תקראי לזה תקוות/משאלות,
של מה שהיה יכול להיות...
שנהיה שנינו ביחד, רק שאני ואת
שאת תאהבי אותי ואני יאהב אותך,
בלי שום אף אחת אחרת מלבדך בשבילך
ובלי שום אף אחד אחר בשביליך מלבדי...
זאת משאלה גדולה מדי
זאת הבנתי מזמן,
והקשת לא תצא שוב מאחורי הענן.
את הראשונה שאהבתי
זאת הבנתי היום,
וכבר לא נהיה יחד- הפסקתי לחלום.