אינני אחותך!
זעקה בחימה משולחת,
אל תקראני בת אימך,
לא הייתי ולא אהיה.
דמך השוצף בעורקייך -
אין מאום בו שידמה לדמי שלי,
ואל תהין לבך לדמותני לתמר,
או לדמותך את עצמך לאמנון.


שני עפריה כלואים
בחולצת לייקרה מזוויעה,
תלתלים, תלתלים,
גולשים אל כתפיה השמוטות,
ועדשות כהות מסתירות את
הטמטום שבעיניה,

לא תדע אותי!
רחק ממני, אוויל, בן בליעל,
הנח לי לנפשי, לא לך אני,
ואין בי ובך מאום של יחד,
רק ריחוק ומקריות,
אז סור לך מעלי,
ובסורך, אל תכנני אחותך,
כי אינני.



מוקדש לדרור קסטל, לזכר יום בלתי נשכח באוניברסיטה