כתבת כל כך הרבה, כתבת על הכל ועל כולם, היום כתבנו עליך.
היו ימים בהם אמרו שלא תצליח, שבכדי לכתוב כמו שצריך אתה חייב
לקרוא המון, אבל מה לעשות, שהיית עצלן וסירבת לקרוא מן הספרות
המפורסמת ביותר בעולם. מדי פעם מצאת איזה ספר של סופר צעיר,
ספרות מודרנית, ואת זה קראת. אבל זה קרה אחת לשלושה-ארבעה
חודשים בערך.
 אחרי שנתיים של כתיבה פרסמת ספר, הוצאת "כתר". כולנו היינו
גאים בך, אפילו ההורים שלך סוף כל סוף התגאו בך, אך עם זאת
עדין אמרו שזה רק מזל, ובכל זאת לא יצא מזה שום דבר רציני. אבל
אתה הפתעת אותם, פרסמת עוד ספר, ועוד אחד ועוד עשרים ושבעה
ספרים שזכו להצלחה רבה.
 נהיית מפורסם, את הספרים שלך תרגמו לאין ספור שפות, למדו
אותם בבתי הספר ואף ניגשו איתם למבחני הבגרות. נהיית אדיר, אף
אחד לא יכל עליך, אף אחד לא יכל לעצור אותך. אפילו אז כשנפלת
ושברת את הידיים, ישבת עם אישתך היפה מכל הנשים והכתבת לה מילה
במילה שהיא הדפיסה במחשב.
 גם אתמול ישבת לך על הספסל בטיילת  וכהרגלך כתבת עוד משהו
שבדיוק צץ לך. כתבת על דף לבן שאותו אני מחזיק ביד, דף ועליו
דיו מפרי ידיך ודם מפרי גופך, ובידי הדף שלי ובו דיו וכתמי
דמעות, פרי עיני. אפילו אחרי שכבר לא יכולת לנשום יותר, והלב
כבר לא פעם, עדין סירבת לעזוב את העט שלך, והיום אתה הולך עם
אותו עט למנוחת עולמים.
 אנחנו נתגעגע אליך, אין ספק, אבל חוץ מאיתנו יתגעגעו אליך
עוד מאות אלפי מעריצים שכל כך אוהבים אותך ואת מעשה ידיך, גם
הנשים שפעם חיזרת אחריהן יתגעגעו אליך ואל שירי האהבה המדהימים
שלך שהקסימו כל אחת מהן.
 כולנו כאן היום עומדים מעל משכבך הנצחי, משפחה, חברים,
סופרים ואורחים נכבדים נוספים, מחזיקים את בריאתך בידינו, קרוב
ללב, כי היית לנו יקר מאוד וזה כל מה שנשאר ממך, העולם שלך
בסיפורים שלך.
 בכל ספר שכתבת, נהגת לכתוב בדף הראשון משהו על החברים שלך,
והפעם אנחנו נכתוב עליך בספר האחרון שלך שאנחנו נוציא לאור.
נכתוב שם הספד זה כדי שנוכל לזכור אותך, לאהוב אותך ולקרוא
עליך לנצח.

                                                           
            שלך תמיד,
                                                           
               אני.



                1/10/03-מ.ארז