הם רבים בבוקר, הם רבים בצהריים והם רבים אפילו בערב,
בעיקר בערב בעצם. ועל מה? על בולשיט! פאקינג שטויות!
היא צועקת, הוא מנסה לצעוק חזק יותר והיא רק מתרגזת וממלמלת
כל מיני שטויות. היא תמיד חייבת להגיד את המילה האחרונה
אחרת היא לא תשתוק. הוא כבר רגיל.
הם לא שמים לב לאף אחד, בעיקר לא אלינו, אל הדחויים שבכל
ריב בורחים לגשר האנחות.
איזו מציאות דפוקה! שיפסיקו לריב כבר! בא לי להוציא למישהו
עין...
אם הם יחשבו רגע ביחד לשם שינוי הם יראו את הפיתרון ואז הם
לפחות יפסיקו לתת לדחויים הרגשה של חרא!
אבל הם לא יכולים להיות באותו חדר בלי לריב!
והוא עדיין מנסה לצעוק חזק יותר ממנה, והיא עדיין צריכה להגיד
את המילה האחרונה. פאק! שיסתמו כבר! דיי נמאס לי!!!
נשבעת לכם המילה האחרונה תהיה שלנו, של הדחויים שתמיד
בורחים לגשר האנחות. נמאס לנו כבר לברוח.

זהו, טיפלנו בזה כמו שצריך...
מה קרה, אתה כבר לא צועק חזק יותר?
מה יש, את כבר לא צריכה להגיד את המילה האחרונה?
סוף סוף שקט... אמרתי לכם שהמילה האחרונה תהיה שלנו...