בשם הנימוס
לעטות משהו
עוד סנדל
חולצה קצרה
כהה בדימוס
להשפך במנהרת המדרגות-
פיתול מסחרר
מקרב עוד מעט
אל אובדן חושים מבורך,
והחוצה
אל הערב השחור-סמיך
אין כוכבים בעיר
ניצנוץ פנסים צהוב
מקדם אותי באדישות
ניכור טיפוסי.
רחוב, עוד רחוב ועוד
גומעת בצעד מהיר, מגושם
"לא יאה לבחורה"
-זוכרת, תודה.
לבד עכשיו
אל תיגעו, פנו לי דרך!
בבקשה?
עיר גדולה
אני באה לכבוש אותך
עוד הלילה אדע בך
כל פינה אפלה
כל סימטה מזמינה
והיכל
פינות חמדתי פזורות בך
הן תהינה לי פעם נוספת?
דומה שלא.
לבד עכשיו
גם העבר עזב אותי.
רוח בשערי
והוא לא מבודר כלל
לא אוהב שמשחקים בו
גם אני לא
בעצם כבר כמה ימים לא חם
עומד לרדת גשם
יורד
טוב
הוא ישטוף אותם מהרחובות שלי.
לבד עכשיו
ואפילו אלוהים לא יבדיל
בין המים שמעל (או מתחת)
לבין החם, המלוח, שגולש אל בין שפתי
אבל אפילו הוא רואה כי לא טוב היום
(ולא בכלל)
והוא בכלל לא...
לא. |
