נשמה שלי,
כל כך מתגעגעת למבט בעיניים ולאהבה שהיתה פעם בשמיים
איך נתת והראית והענקת,
מרגישה שהכל נהיה כזה סתמי
כל כך מפחדת שרימית והונאת אותי
ובזאת גם את עצמך
מגיעה למצב שאני פשוט רוצה לבכות כי פשוט
             חסר
ואני לא מצליחה, בכיתי כל כך הרבה בשלוש וחצי השנים האלו
שאני לא יודעת אם נותר עוד על מה לבכות
וזה מפחיד אותי, חייה כל יום בחשש ובגעגוע כל כך עמוק
מתגעגעת, חושבת על זה כל יום
חושבת עליך כל יום, אם רק היית יודע...
מצטערת מעומק ליבי
לא מובן לי עדיין איך בן אדם שהוא לא אחד מההורים שלי
יכל לאהוב אותי ברמה שכזאת.
היית הכל בשבילי ובאיזשהו שלב בעבר הייתי הכל בשבילך
לא מבינה איך זה נעלם,
אם רק היית יודע עד כמה זה כואב להיזכר בזה
בתקופה הזאת, באהבה הזאת, בנתינה הזאת
אני מפחדת שכל מה שנשאר זה הזיכרון,
בשנייה הזאת כשהגעתי להכרה ממה אני מפחדת
הצלחתי להוריד את שתי הדמעות הראשונות
וכנראה שגם האחרונות כי את מה שרשמתי בטח בחיים לא תראה
והתקשורת בינינו פשוט לא מאפשרת לי לבוא ולהגיד לך את כל
הדברים האלו.
אם רק היית יודע
לא מפסיקה לחשוב ולהיזכר  ואף פעם לא מפסיקה לאהוב.