אתה עומד בשמש הקופחת ומחזיק משהו מעץ
זה דבר שעלה לך חמישים שקלים
הדבר הזה הוא עגול עם ידית ובאופן כללי דומה למטקה
אתה קולט שזה מטקה.

פתאום אתה מבין שנגמרת.
שהית יותר מדי זמן בשמש ובחום,
אתה כבר בקושי רואה בעיניים שלך, האדומות
והמלחמה בגלים התישה אותך לגמרי.

לא אכלת היום דבר.
קרניים אולטרא-סגולות עשו את דרכן לקליפת המוח שלך
מליחות הים הצטברה על העור,
ונשים בחוטיני טשטשו את דעתך.

ופתאום אתה מוצא את עצמך מתבונן בשמיים הכחולים,
והכל כל כך שקט.
ואור השמש כבר איננו מפריע לך.
אתה יכול להביט לחמה בעיניים,
רואה אותה כאילו בפעם הראשונה,
ובמין רגע שכזה אתה מבין את עצמך, ואת היקום
ואת מה שהים הזה אומר לך,
והוא אומר:
גם אני, ממש כמוך, כל הזמן משתנה.