אידיוט!

הוא רץ, אפשר להגיד שהוא ברח, וכשאנשים ראו אותו ולא ידעו את
סיפורו, הם חשבו: "למה הוא רץ ככה? בטח בורח ממישהו". מה שהם
לא ידעו זה שהוא בורח מרוח.

אידיוט!

דני עמד מול השער מוכן להיכנס לגן, סך הכל עוד יום רגיל, לא
מיוחד. עננים היו תלויים בשמיים ללא תזוזה רבה. הרוח הייתה
חלשה והנה, הוא עמד שם כמו בכל יום, מחכה שהגננת תכניס אותו,
מצלצל בזמזם הירוק. "דני, כנס, השער פתוח", שירה הגננת אמרה,
"כנס, נו, כולם כבר בפנים".
דני נכנס שקט כתמיד, יושב בין ליאת לאהרון, מחכה שהיום יגמר
כדי להגיע לבית החם והאוהב.
השעות עברו והנה חמש דקות לפני סוף היום הגננת מודיעה - "אני
רוצה שתביאו את ההורים לפעילות הורה-ילד", "אבל את לא צריכים
את שניהם", דני חושב (מה הסיכויים שאמא או אבא יבואו הם אף פעם
לא באים). הוא חיכה לצד המדרכה כדי שהמזדה הכסופה של אימו
תגיע.
הוא שמע את המנוע המוכר וראה את אימו מגיע וחונה לצידו "כנס
מותק", "בסדר אמא", הוא נכנס למושב האחורי, שם חגורת בטיחות
והם יצאו לדרך הביתה.

אידיוט!

"אמא, יש יום פעילות הורה-ילד בגן, את יכולה לבוא?", הוא אמר
באותו ערב, "אתה יודע שאני לא יכולה, תגיד לאבא שלך, אולי הוא
יבוא!", "בסדר אמא". "רק אל תשאל אותו היום, הוא עבד עד מאוחר
והוא עייף, אז תגיד לו בבוקר, טוב?", "כן אמא", הוא הרגיש את
תחושת הזעם מתפשטת בו הוא הלך לחדרו ונשכב עד שנרדם, לפחות
הזעם לא יצא ממנו הלילה, הוא חשב שניות לפני שהוא נירדם.

אידיוט!

"כן, מחר, בטח, נצא בבוקר, למה לא?" אביו של דני דיבר בסלולרי
בשעה שנהג. "אבא, אתה יכול לבוא שבוע הב...", "דני שב בשקט אני
מדבר.. אוקיי, אין בעיה, ניפגש ב..."
- "אבא בבקשה אני רוצה שתבוא...", אביו של דני הסתכל עליו בזמן
הנהיגה "דני, תיזהר ממני, אתה יודע מה יקרה לך אם תציק לאבא!",
אביו של דני הספיק להסתכל על הכביש ולהבין שהוא סטה מהכביש
לכיוון משאית מהנתיב הנגדי, הוא לקח את ההגה חזק ימינה וסטה
לכיוון העץ שהיה בצד של הנהג.

אידיוט!

"אמא יש יום הורים, אני צריך שתחתמי שאת מגיעה", אמא של דני
היסתכלה לו בעיניים, הוא הבחין בקמטים החדשים שהופיעו לה על
הפנים ליד העיניים, עברו 10 שנים מאז. "אני לא מגיעה דני, יש
לי עבודה." - "את תמיד לא מגיעה" - "דני אין לי זמן לשטויות
הללו" - "את ואבא שניכם תמיד הייתם מזניחים אותי." היא הסתכלה
עליו בזעם, עיניה היו ככבשנים. "למה שאני אבוא, שתוכל לרצוח
אותי גם?" וזה נאמר אחרי כל כך הרבה זמן... "זה לא היה בכוונה
את יודעת שאני..."
"אתה לקחת אותו ממני איך יכולת?! אידיוט!" (נימאס לי, אני שונא
אותה, אהבתי אותה אך אני שונא אותה, לא מגיע לה לחיות.) הוא
תפס אותה בגרון וחנק וחנק ולחץ עד שהעיניים שלה הזדגגו והיא לא
היתה.
הרעם הכה בחלונות והגשם ירד.

אידיוט!

הוא רץ, רץ משם, מהחיים שהוא לקח.

אידיוט!

זה הדהד במוחו.
הוא רץ על המדרכה, הוא הרגיש שרגליו לא נוגעות בקרקע, כמעט
צעדיו היו מהירים וגדולים אך צעדו הבא היה האחרון כאשר הוא היה
קרוב מיד לצד המדרכה והוא החליק מהדפנה שהיתה כלפי הכביש
והמרצדס חסרת הרחמים פגעה בו.

אידיוט!