איש קצוות. משה היה איש קצוות. הוא לא היה מוכן להתפשר על שום
דבר. חד וחלק. שחור לבן. איש קצוות.
אבי לא היה איש קצוות. אבי היה איש של אמצע. אבי חי את המשפט -
"נפגשים במרכז". כל החיים שלו. חינכו את אבי ככה. חבל שעל
המשפחה הפסיכופטית שלו זה לא עובד. וגם לא על החיים שלו בכלל.
אבל אבי - הוא איש הגון. איש הוגן. איש של פשרה. עם אבי אפשר
לדבר. את אבי אפשר לזרוק. אבי יבין.
חיים יבין. טלביזיה. האח של אבי נהרג עכשיו בלבנון, אבל אבי
יודע, שהמלחמה אכזרית, אבל היא נועדה בשביל להגן על כולם. אבי
יוצא החוצה לקנות חלב, וחוזר לא רק בלי חלב, אלא גם בלי כרטיס
האשראי שלו, אבל יודע, שהמשטרה נלחמת בפשע ללא סייגים. אבי
מניח סטייק על הראש שלו, שנפוח מבעיטות, ושומע את אשתו (שהוא
אוהב איפושהוא באמצע, הרי אי אפשר לחכות כל החיים לנסיכה על
הסוס הלבן), שהיא אמרה לו לא ללכת לקנות שטויות בשעות כאלה.
אבי מהנהן בראש, ומטפל בילד. האמת - בגיל 23, כל החברים שלו
בחו"ל, עושים שטויות. יוני באמסטרדם, קורע שם ת'בתי זונות בטח.
סיגלית בניו-יורק עושה בוחטות של כסף. אבי עושה פשרות, ומגלה
שחרא של תינוקות הרבה יותר מסריח ממה שהוא זכר.
במיוחד כשהוא מרוח לך על הידיים. במיוחד כשאתה גר בדירה קטנה
של חדר וחצי בתל-אביב "כי שם הכל קורה, ותתחשב קצת, מותק".
אבי קורא על עוד אחד מהפשעים המושלמים, האלה של הצווארון הלבן,
על הזה שעשה מיליונים. וחושב על זה שהוא לא הולך לקבל משכורת
בחודשיים הבאים בגלל שהבנק נפל. הוא לוקח פרוסת לחם עם קוטג'
גם בגלל שזה כל מה שיש, וגם בגלל שלה אין כוח, ו"אולי תזיז
ת'תחת שלך מדי פעם, תראה איך זה".
אבי רואה סיינפלד על 14 אינץ' בשחור-לבן. צחוקים. איליין לוקחת
סנפל. סנפל לוקח את העבודה של אבי. סיינפלד צוחק! לסיינפלד לא
אכפת. סיינפלד מעביר איזו בדיחה מתוחכמת, על עבודה זרה-זולה,
שאבי לא מבין. משחק מילים שכזה.
אבי הוא היחיד מכל השכונה שעוד הולך למילואים. לא, לא מעניין
אותה, שאח שלו נהרג בלבנון, הוא היה צריך לפנות לבקו"ם שלושה
שבועות מראש אם הוא רצה לדחות. ועכשיו אין לה זמן למשתמטים. או
שתגיע מחר, או שתבוא משטרה לאסוף אותך. אבי שומע איך החבר שלה
ממזמז אותה על השולחן.
הפסקת חשמל. "אז איך זה שלשכנים יש אור?". אבי מוריד את הפתק
מהמקרר, ונזכר שאין לו כסף לשלם את החשבון של חברת חשמל. הרי
החודש אין משכורת.
מדי פעם, חושב אבי, הפשרה שהוא מוציא הופכת אותו לאיש קצוות.
בדרך כלל בקצה של הזבל.
אבי לוקח את הגלילון שלו, ויוצא לרחוב. הגיע הזמן ליישב את
החשבון עם החיים.