עידו ווייס / אש לבנה |
נשמתי החולה קרבה ועולה
מחשבות רעות על דרכי החיים
נטולות ידיי מגאילת המתים.
שיניי הערפד נתלו על קירות
ועיניה הכחולות הפכו ללבנות.
היפהפיה הנרדמת בדרכה למיטתה,
הולכת מרחפת, כבר לא בת תמותה
נשכבת על מצע ורדים אדום
אין זכר למרצה שהרעיד את היום.
החושך מושתת בדמה הזורם
כמו הצבע השולט במכחולה הצורם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|