היא כ"כ יפה, ככה חשבת,
עינייה החתוליות והכחולות,
שפתייה האדומות והנוגות,
גופה הרזה והחטוב,
עורה החלק והשזוף,
בהם התאהבת, אותם אהבת,
היא מושלמת כך אמרו, כך חשבת, אני אוהב אותך, אמרת.
אבל אותה קיללת, אותה נטשת, אותה שנאת, כך הרגשת.
צינית ואדישה
ממורמרת וקרירה,
משוגעת, מרירה.
אבל אותה לא עזבת, לידה נשארת ליד עיניים כחולות, שפתיים
אדומות.
ואילו אני כ"כ מכוער, ככה חשבת,
עיניי חומות וקטנות
שפתיי יבשות וקרירות,
נמוך ורזה אני, כך חשבת.
אך את תוכך אהבת,
חכם ושנון,
נחמד וחמוד,
חברותי ומסור.
כמו פאזל הרכבתם אחד את השני, יופיה כיסה את מגרעתך ואופיך
כיסה את מגרעתה.
היא המסכה שלי, כך חשבת, המסכה שתסתיר את מגרעתי.