ג'ינדו מעיין / לא בכוחו של הזמן |
זוחלים בשקט וחודרים אל תוך ליבי
בשעות הדממה- והדממה גוברת
מי בכלל אמר שהזמן מרפא
או מביא איזושהיא הקלה?
גופי מתחיל לבגוד!
הציפור הפנימית איבדה את היכולת לעוף
היא פצועה, חלקים ממני עוזבים אותי
אט, אט על כל יום שאת לא איתי
כמהה אלייך אהובה שלי
אך את נשארת אשת האריה
ואילו אני הפכתי איש הפח
אי- גיון
עדיין לא מפסיקה לחשוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|