יש אלוהים. מה?.. זה ברור!
הרי, אחרת מי ברא אותנו?!
אחרת מי ברא את העץ שם בחוץ?
אחרת מאיפה נוצרה האדמה שממנה גודל העץ?
ומאיפה הגיעו החומרים לבניית הבית הזה?
והאדם?... החיה הטיפשה מכולם, כיצד היא הגיעה לעולם?
ומאיפה הגיע העולם לעולם?
אמרו - אחד יצר הכל. אפילו נתנו לו שם. ה'. הקדוש ברוך הוא.
אלוהים. מסתבר שאפילו כמה שמות... למה לא? מגיע לו, אחרי הטרחה
הרבה שהשקיע ביצירת כדור הארץ. ובמערכת השמש. ובשביל החלב.
וביקום כולו. ובחיים בכוכבים אחרים... שלו. הכל שלו. אנחנו
שלו.
ולכן, מן הסתם, ראוי שנעבוד אותו, שנתפלל לו. שנצום לכבודו.
שנשחט תרנגולות (גם מפרי עמלו) לכבודו. שנברך אותו. שננוח איתו
ביום אחד בשבוע. מה?... זה ברור!
ולאחר שעשינו את כל זה ואימצנו את אותו אחד לליבנו ושיבצנו
אותו כחלק ניכר מיומנו העמוס, לאף אחד שעשה כך לא נותר זמן
לעצור לחשוב מאיפה אותו אחד הגיע. איך הוא נוצר. מהיכן הוא בא.
כלום. הוא דבר מובן מאליו. ברור. חלק מהשגרה.
ואם נעזוב לרגע בצד את כל מגרעותיו, כל שש המליון שלו, ונחשוב
מאיפה הוא בא, לא נמצא תשובה.
אולי אין אותו בכלל? אולי הכל סתם אשליה אחת גדולה?
אבל אז מאיפה הגיע האדם?
לפי הספר, אלוהים יצר את האדם.
ובל נשכח שלפי אותו הספר, ים שלם נחצה לשניים כשאיש אחד הכה בו
במקל.
שיהיה.
אבל זה עדיין לא מסביר מאיפה בא האלוהים..
אולי מהראש?
אמרו לי פעם - בראשית ברא האדם את האלוהים.
חכם? לא חכם?
נכון? לא נכון?
חומר למחשבה? כן.
מה שבטוח, זה שגם אם יש את אותו האחד שיצר פה הכל, הוא יצר
ועזב. נטש הכל. הספיק לו.
אחרת איך אפשר להסביר את המצב כיום,למרות האמונה הרבה והשיעבוד
לאותו אחד?
אם הוא כן אחראי ליצירה הזו, הוא לא ממשיך להקדיש מזמנו כדי
לטפל בה. עובדה. עוד אדם נהרג היום ע"י אדם אחר בגלל אמונה.
האמונה בו.